חיות התנ"ך – תנינים

מה בפרק?  
תנינים בבריאת העולם; משה, אהרן, פרעה והתנינים. התנין והיאור של מצרים. 

מילים אחדות על תנינים:
קיימים למעלה מעשרים סוגים של תנינים.  
התנין הוא 'טורף על' שאינו מאוים, כמעט,על ידי בעלי חיים אחרים.                                       
התנין הוא מהזוחלים הקדומים ביותר שקיימים בעולמנו (קדום יותר מהדינוזאורים). 
   

מדוע אנו פותחים עם התנין? 

כי התנין היא החיה הראשונה שמוזכרת בתנ"ך.

בימים החמישי והשישי לבריאת העולם נבראו העופות, הדגים והחיות וגם: "הַתַּנִּינִים הַגְּדֹלִים…" (בראשית א, כא). התנין הוא החיה היחידה מכל הנבראים שנקראה בשם: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִים הַגְּדֹלִים…" (בראשית א, כא). מאוחר יותר האדם יעניק שמות לכל בעלי החיים האחרים (בראשית ב, יט).

איך זה שרק התנין זכה בשם? מה מיוחד בו?

מה אומרים הפרשנים המסורתיים? 
אבן עזרא ורמב"ן מסבירים שהתנינים זכו להיקרא בשֵם משום גודלם וכוחם הרב.
ייחוס הבריאה של יצורים חזקים אלה לה' מעצימה את כוחו.

ומה אומרים חוקרי המזרח הקדום? 
בתרבות המזרח הקדום שבמרחבו צמחו התנ"ך והתרבות הישראלית, נתפסו התנין והנחש כמפלצות אדירות, סוג של אלים קדמונים, שנלחמו באלהים ומרדו בו. הסיפור בבראשית 
מצמצם את כוחם, מגמד אותם: לא יצורים שווי כוח לאלהים אלא בפשטות, יצירי כפיו.  

באחת הפעמים, שמשה ואהרן הופיעו לפני פרעה, שסירב לשלח את בני ישראל (עוד לפני עשר המכות).
הִתחרו משה ואהרן בחרטומי מצרים, מי מהם יוכל לחולל ניסים/קסמים גדולים יותר.

בשעה שאהרן הטיל את מטהו של משה לפני פרעה, הפך המטה לתנין:"וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ, לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו,
וַיְהִי לְתַנִּין". בתגובה, הצליחו גם חרטומי פרעה להפוך את מטותיהם לתנינים ( שמות ז ט-י).

לתנין יש קשר תרבותי-דתי הדוק למצרים הקדומה.

המצרים הקדומים האמינו באלים רבים וייחסו להם תכונות של בעלי חיים.
האלים בדמות בעלי חיים (לעתים חציים חיות וחציים בעלי חיים) נראים יפה בציורי הקיר ובפסלים בני אלפי השנים

שניתן לראותם עד היום במצרים ובמזיאונים ברחבי העולם.

התנין היה אחד האלים החשובים במצרים העתיקה. הוא כונה סובאק. 

האל התנין סובאק שימש כאל הנילוס – היאור, הצבא והפריון. 

זוכרים את מכת הדם? כשמי היאור הפכו לדם?
מכת הדם הייתה קשה במיוחד מפני שחיי המצרים בעת העתיקה היו תלויים בנילוס (יאור מצרים). הוא היה מקור המים היחידי והחשוב שלהם.

הנילוס –והתנין היוו מקור של כוח וגאווה למצרים, וכשיחזקאל הנביא מנבא קשות על מצרים הוא מדמה את פרעה מלך מצרים לתנין גדול שרובץ בתוך היאור "… פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, הַתַּנִּין(ם) הַגָּדוֹל, הָרֹובֵץ בְּתוֹךְ יְאֹורָיו" (יחזקאל כט ג).

 בגלל קדושתו של התנין. נהגו לחנוט את 
גופם של תנינים מתים. 
ובתמונה שלפנינו תנינים חנוטים, ששרדו בזכות החניטה אלפי שנים.

חיות התנ"ך – תנינים 

פעילות:

ביטוי: דמעות תנין
משמעות: מי שעושה עצמו מצטער על מישהו/משהו, אבל לא באמת מצטער.
מקור הביטוי: התנינים מפרישים דמעות מעיניהם בעבר, חשבו שהם באמת בוכים. היום אנו יודעים שהדמעות משמנות את העפעפיים שלהם. כלומר אלו אינן דמעות של צער, ומכאן הביטוי לתיאור צער מזוייף.

פאזל של תנין:
הדפיסו, הדביקו על קרטון, גזרו ושחקו.