שמואל ב פרק יד – דוד ומשל האישה החכמה מתקוע

תוכן העניינים

להתרשמות חלקית מתוכני הפרק 

– פירושי מילים והסברים (חלקי)
– מצג, מבוא
– נאום האישה החכמה מתקוע – משל ונמשל 
– המשל

למנויים בלבד: 

♦  פירושי מילים והסברים
♦  סיכום, תוכן הפרק
♦  מצג, מבוא
♦ נאום האישה החכמה מתקוע – משל ונמשל 
– המשל
– הנמשל 
♦  נקמת דם, גאולת דם
♦  האישה התקועית 
♦ השבת אבשלום מגלותו בגשור לירושלים
♦  מידע אודות אבשלום 
♦  הפיוס בין דוד לאבשלום.
♦  המניע של יואב להחזרת אבשלום לירושלים.
♦  מדוע רצה אבשלום להשלים עם דוד?   
♦  שעורי בית ודפי עבודה

פירושי מילים והסברים

לקבלת הפירושים הניחו את מצביע העכבר על המילים המסומנות.

א וַיֵּדַע יוֹאָב בֶּן צְרֻיָּה כִּי לֵב הַמֶּלֶךְ עַל אַבְשָׁלוֹם.
ב וַיִּשְׁלַח יוֹאָב תְּקוֹעָה, וַיִּקַּח מִשָּׁם אִישָּׁה חֲכָמָה, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: “הִתְאַבְּלִי נָא, וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל, וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן, וְהָיִיתְ כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת.
ג וּבָאתְ אֶל הַמֶּלֶךְ וְדִבַּרְתְּ אֵלָיו כַּדָּבָר הַזֶּה וַיָּשֶׂם יוֹאָב אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיהָ.
ד וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַתְּקֹועִית אֶל הַמֶּלֶךְ, וַתִּפֹּול עַל אַפֶּיהָ אַרְצָה וַתִּשְׁתָּחוּ, וַתֹּאמֶר: “הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ”!
ה וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ: “מַה לָּךְ? וַתֹּאמֶר: “אֲבָל אִשָּׁה אַלְמָנָה אָנִי, וַיָּמָת אִישִׁי”.
ו וּלְשִׁפְחָתְךָ שְׁנֵי בָנִים, וַיִּנָּצוּ שְׁנֵיהֶם בַּשָּׂדֶה, וְאֵין מַצִּיל בֵּינֵיהֶם, וַיַּכּוֹ הָאֶחָד אֶת הָאֶחָד וַיָּמֶת אֹותוֹ.
ז וְהִנֵּה קָמָה כָל הַמִּשְׁפָּחָה עַל שִׁפְחָתֶךָ, וַיֹּאמְרוּ: “תְּנִי אֶת מַכֵּה אָחִיו וּנְמִיתֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אָחִיו, אֲשֶׁר הָרָג, וְנַשְׁמִידָה גַּם אֶת הַיּוֹרֵשׁ, וְכִיבּוּ אֶת גַּחַלְתִּי אֲשֶׁר נִשְׁאָרָה, לְבִלְתִּי שִׂים לְאִישִׁי שֵׁם וּשְׁאֵרִית עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
ח וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הָאִשָּׁה: “לְכִי לְבֵיתֵךְ, וַאֲנִי אֲצַוֶּה עָלָיִךְ“.
ט וַתֹּאמֶר הָאִישָּׁה הַתְּקוֹעִית אֶל הַמֶּלֶךְ: “עָלַי אֲדֹונִי הַמֶּלֶךְ הֶעָוֹון וְעַל בֵּית אָבִי, וְהַמֶּלֶךְ וְכִסְאוֹ נָקִי“.
י וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: “הַמְדַבֵּר אֵלַיִךְ וַהֲבֵאתוֹ אֵלַי, וְלֹא יוֹסִיף עוֹד לָגַעַת בָּךְ“.

מצג, מבוא

פסוקים א-ג

יואב ידע שדוד מתגעגע לאבשלום: “וַיֵּדַע יוֹאָב בֶּן צְרֻיָּה כִּי לֵב הַמֶּלֶךְ עַל אַבְשָׁלוֹם”. 
הוא חשש לדבר ישירות על כך עם המלך, והשתמש בשירותיה של “אִישָּׁה חֲכָמָה”, מחופשת לאלמנה, ושם בפיה משל אותו היה עליה לספר למלך. 
מדוע אלמנה? כי אלמנה נתפסת כחסרת ישע, ומעוררת רחמים, שאין לה בעל שיגן עליה.
דוד כידוע שימש כשופט, והיו מקרים שהובאו אליו: 
“הִתְאַבְּלִי נָא, וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל, וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן, וְהָיִיתְ כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת.
וּבָאתְ אֶל הַמֶּלֶךְ וְדִבַּרְתְּ אֵלָיו כַּדָּבָר הַזֶּה וַיָּשֶׂם יוֹאָב אֶתהַדְּבָרִים בְּפִיהָ”. 

נאום האישה החכמה מתקוע – משל ונמשל 

פסוקים ד-יא 

הופעתה של האישה לפני המלך לוותה בגינוני נימוס רבים: היא נפלה על פניה על הארץ, דברה אל דוד בגוף שלישי, לעולם לא בפנייה ישירה, נוכחת, ולעולם לא בשמו הפרטי: “וַתִּפֹּול עַל אַפֶּיהָ אַרְצָה וַתִּשְׁתָּחוּ, וַתֹּאמֶר: “הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ”!, וגם בחנופה: “כִּי כְּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים כֵּן אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ” (פסוק יז), ובברכות: “וַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ יְהִי עִמָּךְ.” 
את עצמה, כמקובל בשיחה של בעל מעמד נחות למלך היא מכנה: “שִׁפְחָתֶךָ”. 

האישה התקועית התחילה לדבר רק כשהמלך פנה אליה ושאל אותה: “מַה לָּךְ?”

המשל