שמואל ב פרק טז – דוד, ציבא ושמעי בן גרא

תוכן העניינים

להתרשמות חלקית מתוכני הפרק 

– פירושי מילים והסברים (חלקי)
– המפגש בין דוד לציבא, נערו של מפיבושת 

למנויים בלבד: 

♦  פירושי מילים והסברים
♦  סיכום, תוכן הפרק
♦  המפגש בין דוד לציבא, נערו של מפיבושת 
♦  קללת שמעי בן גרא
♦  תגובת אבישי בן צרויה לקללת שמעי בן גרא
♦  תשובת דוד לאבישי בן צרויה 
♦  חושי הארכי חובר למחנה אבשלום 
♦  אבשלום, אחיתופל ופלגשי דוד 
♦  שעורי בית ודפי עבודה

פירושי מילים והסברים 

א וְדָוִד עָבַר מְעַט מֵהָרֹאשׁ, וְהִנֵּה צִיבָא נַעַר מְפִיבֹשֶׁת לִקְרָאתוֹ, וְצֶמֶד חֲמֹורִים חֲבֻשִׁים וַעֲלֵיהֶם- מָאתַיִם לֶחֶם וּמֵאָה צִמּוּקִים וּמֵאָה קַיִץ וְנֵבֶל יָיִן. 
ב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צִיבָא: “מָה אֵלֶּה לָּךְ?” וַיֹּאמֶר צִיבָא: “הַחֲמוֹרִים לְבֵית הַמֶּלֶךְ לִרְכֹּוב, וְהַלֶּחֶם וְהַקַּיִץ לֶאֱכוֹל הַנְּעָרִים, וְהַיַּיִן לִשְׁתּוֹת הַיָּעֵף בַּמִּדְבָּר. 
ג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: “וְאַיֵּה בֶּן אֲדֹונֶיךָ?” וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ: “הִנֵּה יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלַם, כִּי אָמַר: “הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת אָבִי“.
ד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצִבָא: “הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִיבֹשֶׁת“. וַיֹּאמֶר צִיבָא: “הִשְׁתַּחֲווֵיתִי, אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ“. 
ה וּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִד עַד בַּחוּרִים וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית שָׁאוּל, וּשְׁמו:ֹ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא יֹוצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל. 
ו וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים אֶת דָּוִד וְאֶת כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד, וְכָל הָעָם וְכָל הַגִּבֹּורִים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ.
ז וְכֹה אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ: “צֵא, צֵא, אִישׁ הַדָּמִים וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל. 
ח הֵשִׁיב עָלֶיךָ יְהֹוָה כֹּל דְּמֵי בֵית שָׁאוּל אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תַּחְתָּיו, וַיִּתֵּן יְהֹוָה אֶת הַמְּלוּכָה בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ, וְהִנְּךָ בְּרָעָתֶךָ, כִּי אִישׁ דָּמִים אָתָּה“. 
ט וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֶל הַמֶּלֶךְ: “לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֶעְבְּרָה נָּא וְאָסִירָה אֶת רֹאשׁוֹ“.
י וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: “מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרוּיָה כֹּה יְקַלֵּל, כִּי יְהֹוָה אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד וּמִי יֹאמַר מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן?”.

המפגש בין דוד לציבא, נערו של מפיבושת

פסוקים א-ד

בעת שדוד הבורח התחיל יורד מפסגת הר הזיתים לכיוון בקעת הירדן, השיג אותו ציבא, עבדו של מפיבושת (מפיבושת הוא בנו של יהונתן, שנחבל בהיותו ילד והפך לנכה-פיסח). 
ציבא היה עבדו של שאול המלך. אחרי מות שאול ויהונתן הוא היה עבדו של מפיבושת, בנו של יהונתן. 

ציבא הביא עימו ציוד עבור המלך צמד חמורים, מזון ויין: “צֶמֶד חֲמֹורִים חֲבֻשִׁים וַעֲלֵיהֶם- מָאתַיִם לֶחֶם וּמֵאָה צִמּוּקִים וּמֵאָה קַיִץ וְנֵבֶל יָיִן”. 
במחווה זו הביע ציבא, (המזוהה עם תומכי בית שאול) את תמיכתו בדוד הבורח. 

למרות שדוד ידע שמפיבושת נכה ברגליו הוא שאל בעוקצנות:
“וְאַיֵּה בֶּן אֲדֹונֶיךָ?“
לא זו בלב שלא קרא למפיבושת בשמו, אלא שכינה אותו בזלזול: “בֶּן אֲדֹונֶיךָ”
ציבא השיב: 
“הִנֵּה יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלַם, כִּי אָמַר: “הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת אָבִי“.
ציבא, עבדו של מפיבושת הציג את אדונו, כבוגד בדוד, שיושב בירושלים ומקווה שמרד אבשלום יחזיר אותו למלוכה, כממשיכו של בית שאול. 

האם ציבא דיבר אמת? 
ניתן להניח שציבא משקר מהסיבות הבאות: 
א. אבשלום התכוון למלוך ולהיות מלך טוב מאביו. מדוע שיציע את המלוכה למפיבושת? לא שמענו במהלך ההכנות שלו על כוונתו להחזיר את המלוכה לבית שאול. 
ב. אף שאין איסור מפורש בתורה להמלכתו של מלך נכה, לא נהגו להמליך נכים. מלך ניתפס כדמות מושלמת, 
ג.  מלכים נהגו לצאת בראש הצבא להילחם. איך יכול מפיבושת הנכה לתפקד כאיש צבא? 

תגובת דוד על דברי ציבא: 
“וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצִבָא: “‘הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִיבֹשֶׁת’“. 
דוד העניק לציבא את כל רכושו של מפיבושת (שהיה היורש של בית שאול). 
שימו לב באיזו קלות יכול היה מלך לקחת מאדם את רכושו (כמו שהזהיר שמואל ב”משפט המלך” שמואל א, ח)

האם דוד אינו חושד באמינותו של ציבא?

.