פירושים, סיכום, דוד והנער העמלקי, השוואה עם שמואל א פרק לא, קינת דוד, תוכן, מבנה, רעיונות אמצעים אמנותיים ועוד.
פרק זה פתוח לכולם
תוכן העניינים
♦ פירושי מילים והסברים
♦ סיכום, תוכן הפרק
♦ דוד, הנער העמלקי, והבשורה על מות שאול ויהונתן
♦ גרסת הנער העמלקי על מות שאול בגילבוע
♦ גרסת שמואל א פרק לא, ג-ה על מות שאול בגילבוע
♦ ניסיון לשלב בין שתי גרסאות המוות של שאול
♦ מדוע הרג דוד את הנער העמלקי?
♦ קינת דוד על מותם של שאול ויהונתן
– מבנה ותוכן של קינת דוד
– אמצעים אמנותיים-לשוניים בקינת דוד על שאול ויהונתן
♦ שעורי בית ודפי עבודה
פירושי מילים והסברים
לקבלת הפירושים הניחו את מצביע העכבר על המילים הצבועות כחול
א וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת שָׁאוּל וְדָוִד שָׁב מֵהַכּוֹת אֶת הָעֲמָלֵק, וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג יָמִים שְׁנָיִם.
ב וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְהִנֵּה אִישׁ בָּא מִן הַמַּחֲנֶה מֵעִם שָׁאוּל, וּבְגָדָיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ, וַיְהִי בְּבֹואוֹ אֶל דָּוִד, וַיִּפֹּול אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ.
ג וַיֹּאמֶר לוֹ דָּוִד: “אֵי מִזֶּה תָּבוֹא?” וַיֹּאמֶר אֵלָיו: “מִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל נִמְלָטְתִּי“.
ד וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד: “מֶה הָיָה הַדָּבָר? הַגֶּד נָא לִי”. וַיֹּאמֶר: “אֲשֶׁר נָס הָעָם מִן הַמִּלְחָמָה, וְגַם הַרְבֵּה נָפַל מִן הָעָם, וַיָּמֻתוּ, וְגַם שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ מֵתוּ”.
ה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ: “אֵיךְ יָדַעְתָּ כִּי מֵת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ?”
ו וַיֹּאמֶר הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ: “נִקְרֹא נִקְרֵיתִי בְּהַר הַגִּלְבֹּועַ, וְהִנֵּה שָׁאוּל נִשְׁעָן עַל חֲנִיתוֹ, וְהִנֵּה הָרֶכֶב וּבַעֲלֵי הַפָּרָשִׁים הִדְבִּיקֻהוּ.
ז וַיִּפֶן אַחֲרָיו, וַיִּרְאֵנִי, וַיִּקְרָא אֵלַי. וָאֹומַר: ‘הִנֵּנִי’.
ח וַיֹּאמֶר לִי: “מִי אָתָּה?” וָאוֹמַר אֵלָיו: “עֲמָלֵקִי אָנֹוכִי“.
ט וַיֹּאמֶר אֵלַי: “עֲמָד נָא עָלַי וּמֹותְתֵנִי, כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ, כִּי כָל עוֹד נַפְשִׁי בִּי“.
י וָאֶעֱמֹוד עָלָיו וַאֲמֹותְתֵהוּ, כִּי יָדַעְתִּי, כִּי לֹא יִחְיֶה אַחֲרֵי נִפְלוֹ. וָאֶקַּח הַנֵּזֶר אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל זְרֹעוֹ וָאֲבִיאֵם אֶל אֲדֹנִי הֵנָּה”.
יא וַיַּחֲזֵק דָּוִד בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם, וְגַם כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ.
יב וַיִּסְפְּדוּ, וַיִּבְכּוּ, וַיָּצֻמוּ עַד הָעָרֶב עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ, וְעַל עַם יְהֹוָה, וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב.
יג וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ: “אֵי מִזֶּה אָתָּה?” וַיֹּאמֶר: “בֶּן אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי”.
יד וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד: “אֵיךְ לֹא יָרֵאתָ לִשְׁלֹוחַ יָדְךָ, לְשַׁחֵת אֶת מְשִׁיחַ יְהֹוָה?”
טו וַיִּקְרָא דָוִד לְאַחַד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר: “גַּשׁ, פְּגַע בּוֹ”. וַיַּכֵּהוּ וַיָּמֹות.
טז וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד: “דָּמְךָ עַל רֹאשֶׁךָ, כִּי פִיךָ עָנָה בְךָ לֵאמֹר: ‘אָנֹכִי מֹותַתִּי אֶת מְשִׁיחַ יְהֹוָה’.
יז וַיְקֹונֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ.
יח וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר.
יט הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל. אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים”?
כ אַל תַּגִּידוּ בְגַת, אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹות אַשְׁקְלוֹן, פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹוזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים.
כא הָרֵי בַגִּילְבֹּועַ, אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמוֹת, כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים, מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן.
כב מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר, וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם.
כג שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים, בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ, מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ.
כד בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה, הַמַּלְבִּישְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים, הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן.
כה אֵיךְ נָפְלוּ גִיבּוֹרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה! יְהוֹנָתָן, עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל.
כו צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן, נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד, נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים.
כז אֵיךְ נָפְלוּ גִיבֹּרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה.
סיכום, תוכן הפרק
בפרק א שני חלקים:
המפגש בין דוד לנער העמלקי שבישר לו על מות שאול ויהונתן פסוקים א-טז
קינת דוד על שאול ויהונתן פסוקים יז-כז.
דוד והנער העמלקי
ביום השלישי לאחר שובו של דוד מאחד הקרבות שניהל מול עמלק, הגיע אליו נער, פליט ממחנה שאול. בגדיו קרועים ואדמה על ראשו לאות אבל. הוא השתחווה לפני דוד, והזדהה כמי שנמלט מהמלחמה עם פלישתים, ודיווח לו על מות שאול ויהונתן. במענה לשאלותיו של דוד השיב הנער שמצא את שאול בשעה שהפלישתים השיגו אותו. שאול היה במצב של גסיסה וביקש מהנער שימית אותו. הנער העמלקי ציית, ועתה הוא הביא את סמלי המלכות של שאול: הכתר והצמיד שעל זרועו.
דוד הגיב בצער והוא והאנשים שהיו עימו נהגו כאבלים. דוד הוכיח את הנער על שהיעז לפגוע בשאול ‘משיח ה’, הוא קרא לאחד מנעריו וציווה עליו להרוג את הנער העמלקי, כאשם ברצח שאול.
קינת דוד על שאול ועל יהונתן
בשירת האבל של דוד על שאול ויהונתן, הוא כואב את כאב נפילתם של שאול ויהונתן בביטוי החוזר: “איך נפלו גיבורים”.
הוא מבקש שלא יספרו את הבשורה המרה לבנות הפלישתים כדי שלא תצאנה בריקודים (כדרך הנשים שהיו מקבלות את פני המנצחים).
דוד מקלל את הרי הגילבוע שלא יצמיחו יבולים, בגלל מותם של שאול ויהונתן.
בהמשך הוא מתאר את גבורתם של שאול ויהונתן ואת הניצחונות שהנחילו לעם.
הוא קורא לבנות ישראל לבכות על שאול שנהג להביא להם משלל המלחמות בגדי אודם ותכשיטים.
את סיום הקינה הוא מקדיש ליהונתן, הוא קורא לו אחי ומתאר את אהבתו לו כגדולה מאהבת נשים.
פסוק א – מבוא קצר
הפרק פותח בדיווח אודות דוד ששב מאחד הקרבות שלו עם עמלק. דוד הספיק לנוח יומיים בעיר צקלג שבשבט יהודה כאשר הגיע אליו הנער העמלקי.
דוד, הנער העמלקי והבשורה על מות שאול ויהונתן
פסוקים ב-טז
ביום השלישי לשהייתו של דוד בצקלג, הופיע לפניו נער עמלקי: “וּבְגָדָיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ”, כדרך האבלים. בהגיעו אל דוד נפל הנער על פניו והשתחווה לפני דוד: “וַיְהִי בְּבֹואוֹ אֶל דָּוִד, וַיִּפֹּול אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ”.
| המפגש והדו-שיח בין דוד לנער העמלקי: | |
| דוד | “אֵי מִזֶּה תָּבוֹא?” |
| הנער העמלקי | “מִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל נִמְלָטְתִּי“. |
| דוד | “מֶה הָיָה הַדָּבָר? הַגֶּד נָא לִי”. |
| הנער העמלקי | “אֲשֶׁר נָס הָעָם מִן הַמִּלְחָמָה, וְגַם הַרְבֵּה נָפַל מִן הָעָם, וַיָּמֻתוּ, וְגַם שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ מֵתוּ”. |
| דוד | “אֵיךְ יָדַעְתָּ כִּי מֵת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ?” |
גרסת הנער העמלקי על מות שאול בגילבוע
הנער סיפר לדוד שהיזדמן במקרה לאיזור הקרבות בגילבוע, ומצא את שאול נשען על חניתו, בעוד שהמרכבות והפרשים של הפלישתים השיגו אותו: “נִקְרֹא נִקְרֵיתִי בְּהַר הַגִּלְבֹּועַ, וְהִנֵּה שָׁאוּל נִשְׁעָן עַל חֲנִיתוֹ, וְהִנֵּה הָרֶכֶב וּבַעֲלֵי הַפָּרָשִׁים הִדְבִּיקֻהוּ”.
לפי גירסת הנער, שאול פנה לאחוריו, ראה אותו וקרא לו אליו: “וַיִּפֶן אַחֲרָיו, וַיִּרְאֵנִי, וַיִּקְרָא אֵלַי. וָאֹומַר: ‘הִנֵּנִי'”.
בין שאול לנער התפתחה שיחה
שאול: “מִי אָתָּה?”
הנער: “עֲמָלֵקִי אָנֹוכִי“.
שאול: “עֲמָד נָא עָלַי וּמֹותְתֵנִי, כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ, כִּי כָל עוֹד נַפְשִׁי בִּי“.
הנער: “וָאֶעֱמֹוד עָלָיו וַאֲמֹותְתֵהוּ, כִּי יָדַעְתִּי, כִּי לֹא יִחְיֶה אַחֲרֵי נִפְלוֹ.
וָאֶקַּח הַנֵּזֶר אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל זְרֹעוֹ וָאֲבִיאֵם אֶל אֲדֹנִי הֵנָּה”.
בתמונה: אשורבניפל מלך אשור
במסע ציד (מאה 7 לפני הספירה).
שימו לב:
לכתר, לצמידים (אצעדות) על
זרועותיו, לעגילי האזניים.
לפאה שעל הראש ואולי הזקן.
שימו לב לקשת הדרוכה.
התגובה המיידית של דוד לבשורת מותם של שאול ויהונתן
דוד קרע את בגדיו וכך עשו אנשיו. הם ספדו לשאול, ליהונתן ולכל הנופלים בקרב, בכו וצמו עד הערב:
“וַיַּחֲזֵק דָּוִד בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם, וְגַם כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיִּסְפְּדוּ, וַיִּבְכּוּ, וַיָּצֻמוּ עַד הָעָרֶב עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ, וְעַל עַם יְהֹוָה, וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב”.
המשך השיחה בין דוד לנער העמלקי
דוד: “אֵי מִזֶּה אָתָּה?”
הנער: “בֶּן אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי”.
דוד: “אֵיךְ לֹא יָרֵאתָ לִשְׁלֹוחַ יָדְךָ, לְשַׁחֵת אֶת מְשִׁיחַ יְהֹוָה?”
אחרי התוכחה הקשה ציווה דוד לאחד מנעריו להרוג את הנער העמלקי: “גַּשׁ, פְּגַע בּוֹ”. ונערו של דוד ביצע את המשימה: “וַיַּכֵּהוּ וַיָּמֹות”.
בעת הוצאתו להורג של הנער נימק דוד את גזר הדין:
“דָּמְךָ עַל רֹאשֶׁךָ, כִּי פִיךָ עָנָה בְךָ לֵאמֹר: ‘אָנֹכִי מֹותַתִּי אֶת מְשִׁיחַ יְהֹוָה'”.
מדוע הרג דוד את הנער העמלקי? האם הנער העמלקי רצח את שאול?
האם הנער העמלקי שיקר?
למוצאו העמלקי של הנער משמעות רבה:
העמלקים, כידוע, היו אויבים מרים של ישראל, עוד מימי יציאת מצרים
בתחילת הפרק מסופר על דוד שחזר: “מֵהַכּוֹת אֶת הָעֲמָלֵק”, בדרום הארץ.
שאול כידוע נילחם בעמלק (זוכרים את אגג מלך עמלק?).
יחד עם זאת כשדוד חקר את הנער הוא ידע שאיננו אויבו, כי הנער הזדהה כ”בֶּן אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי”. כלומר עמלקי שגר בישראל (באותם ימים לא היה גיור כמו בימינו. “גֵּר”, הוא זר שגר בקרב ישראל).
מה עשה הנער העמלקי בשדה הקרב?
הנער לא היה בין הנלחמים. לא בצד של שאול, ולא בצד הפלישתי. העמלקים היו נוודים
שעסקו גם ברעיית צאן וגם בשוד וביזה. הוא הסתובב בין החללים כדי למצוא שלל.
מדוע בא הנער העמלקי לדוד?
הנער העמלקי עשה דרך ארוכה מהגילבוע לציקלג, שבשבט יהודה, מקום מושבו של דוד.
הוא הביא איתו את סמלי המלכות היקרים של שאול, הכתר והצמיד.
הנער ביקש למצוא חן בעיני דוד, להביע את נאמנותו לו ולהכיר בו כמי שראוי לקבל את סמלי המלכות של שאול: “וָאֶקַּח הַנֵּזֶר אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל זְרֹעוֹ וָאֲבִיאֵם אֶל אֲדֹנִי הֵנָּה”.
האם הנער העמלקי שיקר?
נשווה את המסופר על מותו של שאול בשמואל א פרק לא לתיאור בפרקנו:
גרסת שמואל א פרק לא, ג-ה על מות שאול בגילבוע
⊗ קשתי הפלישתים מצאו את שאול: “וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים, אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת”.
⊗ שאול פחד ממה שהפלישתים עלולים לעשות לו: “וַיָּחֶל מְאֹד מֵהַמּוֹרִים”.
⊗ שאול ביקש מנערו להרוג אותו: “שְׁלֹוף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ, פֶּן יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי,
וְהִתְעַלְּלוּ בִי”.
⊗ נערו של שאול סירב: “וְלֹא אָבָה נֹושֵׂא כֵלָיו, כִּי יָרֵא מְאֹד”.
⊗ שאול התאבד בנפילה על חרבו: “וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּול עָלֶיהָ”.
⊗ נערו של שאול מתאבד אחריו: “וַיַּרְא נֹושֵׂא כֵלָיו כִּי מֵת שָׁאוּל, וַיִּפֹּול גַּם הוּא עַל חַרְבּוֹ, וַיָּמָת עִמּוֹ”.
בסיפור בשמואל א לא אין איזכור לנער העמלקי, ובכל זאת ניתן לראות בו סיפור משלים.
ניסיון לשלב בין שתי גרסאות המוות של שאול
שאול אמנם נפל על חניתו, אבל לא מת, ובמצב זה של גסיסה מצא אותו הנער העמלקי שהיזדמן למקום הקרב: “וְהִנֵּה שָׁאוּל נִשְׁעָן עַל חֲנִיתוֹ, וְהִנֵּה הָרֶכֶב וּבַעֲלֵי הַפָּרָשִׁים הִדְבִּיקֻהוּ” (בסיפור שבשמואל א שאול נפל על חרבו).
שאול קרא לנער ושאל אותו: “מִי אָתָּה?” הנער השיב: “עֲמָלֵקִי אָנֹוכִי“, ואז ביקש ממנו שאול
להרוג אותו, כי הוא גוסס, ובקושי חי: “עֲמָד נָא עָלַי וּמֹותְתֵנִי, כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ, כִּי כָל עוֹד נַפְשִׁי בִּי“.
איך זה ששאול שרדף את עמלקי היה מוכן למות מידי נער עמלקי?
נראה, ששאול כל כך פחד מנפילה בידי הפלישתים, עד שהיה מוכן למות מידיו של העמלקי, שאפילו לא היה לוחם, אלא רק נער.
הנער המית את שאול, מתוך שהיה בטוח ששאול ממילא לא יחזיק מעמד “וָאֶעֱמֹוד עָלָיו וַאֲמֹותְתֵהוּ, כִּי יָדַעְתִּי, כִּי לֹא יִחְיֶה אַחֲרֵי נִפְלוֹ”. כך הוא מצהיר שלא רצח אותו בכוונה תחילה.
לפי ההסבר שהבאתי, ניתן לראות בסיפורו של הנער השלמה למסופר בשמואל א פרק לא.
מדוע הרג דוד את הנער העמלקי?
האם הנער היה ראוי למות?
א. בל נשכח שהנער היה יכול לקחת לעצמו את החפצים היקרים האלה. בהביאו אותם לדוד הוא הצהיר על נאמנותו לדוד.
ב. סיפורו אינו סותר את סיפור מותו של שאול בשמואל א פרק לא. אפשר מאד שהנער הקל על שאול הגוסס. לפי סיפורו, לשאול הגוסס לא היה סיכוי לחיות.
ג. דוד הוציא מכלל חשבון את העובדה שלסייע לאדם גוסס וסובל למות עשוי להיות מעשה טוב.
ייתכן מאד שלדוד הייתה כוונה פוליטית כשציווה להרוג את העמלקי. כך הוא הוכיח לנאמני בית שאול, על נאמנותו לשאול, ועל צערו על מותו.
קינת דוד על שאול ויהונתן
פסוקים יז-כז
לקבלת הפירושים הניחו את מצביע העכבר על המילים המוטות
מבנה ותוכן של קינת דוד
הקדמה פסוקים יז-יח:
“וַיְקֹונֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ.
וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר”.
דוד אמר את דברי הקינה הבאים על שאול ויהונתן, כדי שבני יהודה ילמדו אודותם.
מידע זה נכתב על: “סֵפֶר הַיָּשָׁר”.
בתקופת התנ”ך נכתבו ספרים נוספים, שלא שרדו. אחד מהם הוא: “סֵפֶר הַיָּשָׁר”.
פתיחה:
הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל. אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים”?
שאול ויהונתן, תפארת ישראל נפלו על הרי ישראל.
דוד שואל בצער: “אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים”?
מניעת שמחה במחנה האויב
דוד מבקש להימנע מלהפיץ את השמועה בערי פלשת, כדי
שבנות הפלישתים לא תשמחנה ותעלוזנה:
“אַל תַּגִּידוּ בְגַת, אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹות אַשְׁקְלוֹן,
פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹוזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים”.
הטלת קללה על הרי הגילבוע
דוד מקלל את הרי הגילבוע מקום נפילתם של שאול ויהונתן
“הָרֵי בַגִּילְבֹּועַ, אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמוֹת,
כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים, מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן”.
שאול יהונתן
ניצחונות:
“מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר, וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם”.
אהובים ונעימים על העם:
דוד מזכיר את היותם נאהבים ונעימים על בני העם: “שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים, בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ”.
גיבורים, מהירים ונועזים:
הוא מהלל את גבורתם ויכולותיהם בדימוי לנשרים ולאריות: “מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ”.
שאול
דוד קורא לבנות ישראל לבכות על שאול שנהג להביא להם משדות הקרב שלל בגדים ותכשיטים:
“בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה, הַמַּלְבִּישְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים, הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן”.
יהונתן
דוד מסיים בקינה מרגשת, אוהבת וכואבת על יהונתן, אותו הוא מכנה “אחי”, ומצהיר שאהבתו של יהונתן הייתה נפלאה יותר מאהבתם של הנשים שאהבו את דוד:
“אֵיךְ נָפְלוּ גִיבּוֹרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה! יְהוֹנָתָן, עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל.
צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן, נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד, נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים”.
סיום:
“אֵיךְ נָפְלוּ גִיבֹּרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה”.
אמצעים אמנותיים בקינת דוד על שאול ויהונתן
מסגרת
הקינה פותחת במשפט: “אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים”? וגם מסיימת בו.
משפט חוזר
שלוש פעמים חוזר המשפט: “אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים”?
תיקבולות
תיקבולת נרדפת:
אַל תַּגִּידוּ בְגַת,
אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹות אַשְׁקְלוֹן.
תיקבולת נרדפת:
פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים
פֶּן תַּעֲלֹוזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים.
תיקבולת כיאסטית (מצליבה)
כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים
מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן.
תיקבולת חסרה
מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר
[מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים] וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם.
תיקבולת משלימה
הַמַּלְבִּישְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים
הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן.
ביטויים מטוניים
הביטוי הציורי הזה מייצג תופעה.
קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר, וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם.
ה’קשת’ של יהונתן, וה’חרב’ של שאול מייצגים את כוחם וגבורתם.
מ”ם היתרון (יותר מ…)
מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ.
נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים
חריזה
פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹוזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים.
אליטרציה – (צלילים שווים)
הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל. אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים“?
הָרֵי בַגִּילְבֹּועַ, אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמוֹת.
שעורי בית ודפי עבודה שמואל ב פרק א
היכן ישב דוד בעת שמתחיל הסיפור בפרק א, ומה היו מעשיו לפני כן (פסוק א).
תארו את מראהו של המבשר בפסוק ב.
מה דיווח הנער העמלקי בפסוק ד?
איך תיאר הנער העמלקי את מותו של שאול בפסוקים ו – י?
מה הביא הנער העמלקי לדוד משדה הקרב (פסוק י).
מדוע לפי דעתכם מיהר הנער לבשר לדוד על מות שאול ובניו. למה הוא ציפה?
איך הגיב דוד על הבשורה בדבר מות שאול ובניו (פסוקים יא יב)?
מה מלמדים אותנו דברי הנער העמלקי בפסוק יג על מוצאו ומצבו הלאומי?
מדוע ציווה דוד להרוג את הנער העמלקי (פסוקים יד – טז)?
האם תוכלו לחשוב על סיבה נוספת שבגללה ציווה דוד להוציא להורג את הנער העמלקי?
קראו בספר שמואל א פרק לא פסוקים ג-ה. איך מת שאול לפי המתואר בפסוקים אלה?
הביאו טיעונים המצביעים על כך שהעמלקי שיקר:
הביאו טיעונים המצביעים על כך שהעמלקי דיבר אמת:
דיון כיתתי: האם דוד נהג כראוי כשציווה להוציא להורג את הנער העמלקי.
קינת דוד (פסוקים יז-כז)
ציינו בקצרה 5 מהנושאים העיקריים המופיעים בקינת דוד.
א.
ב
ג.
ד
ה.
שאלות הערות ותגובות יתקבלו בברכה
לכל שעורי התנ”ך במתכונת מלאה היכנסו כאן לרכישת מנוי
קראתי בריפרוף את השיעור והתבוננתי באתר,
עשית עבודה מדהימה של הנגשה וסינטיזה של המון ידע ומידה
כל הכבוד
כיף של מקום!