שמואל א פרק ט – שאול מחפש את האתונות ופוגש בשמואל

תוכן העניינים

להתרשמות חלקית מתוכני הפרק 
–  פירושי מילים והסברים חלקי
–  מצג/ מבוא – דמותו של שאול
– החיפוש של שאול אחרי האתונות האובדות של אביו

למנויים בלבד

♦ פירושי מילים והסברים (חלקי)
♦ סיכום, תוכן הפרק
♦ מצג/ מבוא – דמותו של שאול
♦ החיפוש של שאול אחרי האתונות האובדות של אביו
♦ המפגש בין שאול לנערות השואבות
♦ פגישת שאול ושמואל
♦ שאול ושמואל בסעודת הזבח
♦ דמותו של שאול בפרק ט 
♦ יד ההשגחה/הגורל 
♦ מנהגים ואורח חיים על פי הפרק
♦ שיעורי בית ודפי עבודה

פירושי מילים והסברים 

הניחו את סמן העכבר על המילים הצבועות כחול לקבלת הפירושים

א וַיְהִי אִישׁ מִבִּנְיָמִין וּשְׁמוֹ קִישׁ, בֶּן אֲבִיאֵל בֶּן צְרוֹר בֶּן בְּכוֹרַת בֶּן אֲפִיחַ בֶּן אִישׁ יְמִינִי, גִּבּוֹר חָיִל. 
ב וְלוֹ הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל. בָּחוּר וָטוֹב, וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ, מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם.
ג וַתֹּאבַדְנָה הָאֲתֹונוֹת לְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל. וַיֹּאמֶר קִישׁ אֶל שָׁאוּל בְּנוֹ: “קַח נָא אִתְּךָ אֶת אַחַד מֵהַנְּעָרִים, וְקוּם לֵךְ
בַּקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹונוֹת. 
ד וַיַּעֲבֹור בְּהַר אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹור בְּאֶרֶץ שָׁלִישָׁה, וְלֹא מָצָאוּ. וַיַּעַבְרוּ בְאֶרֶץ שַׁעֲלִים וָאַיִן. וַיַּעֲבֹור בְּאֶרֶץ יְמִינִי, וְלֹא מָצָאוּ.
ה הֵמָּה בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף, וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ: “לְכָה וְנָשׁוּבָה פֶּן יֶחְדַּל אָבִי מִן הָאֲתֹונוֹת וְדָאַג לָנוּ.
ו וַיֹּאמֶר לוֹ: “הִנֵּה נָא אִישׁ אֱלֹהִים בָּעִיר הַזֹּאת, וְהָאִישׁ נִכְבָּד, כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר בֹּא יָבוֹא. עַתָּה נֵלְכָה שָׁם, אוּלַי יַגִּיד לָנוּ
אֶת דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ עָלֶיהָ. 
ז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ: “וְהִנֵּה נֵלֵךְ וּמַה נָּבִיא לָאִישׁ, כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ, וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים מָה אִתָּנוּ.
ח וַיֹּוסֶף הַנַּעַר לַעֲנוֹת אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר: “הִנֵּה נִמְצָא בְיָדִי רֶבַע שֶׁקֶל כָּסֶף, וְנָתַתִּי לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וְהִגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ.
ט לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים: “לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹואֶה. כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹואֶה.
י וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ: “טוֹב דְּבָרְךָ, לְכָה נֵלֵכָה“. וַיֵּלְכוּ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם אִישׁ הָאֱלֹהִים.
יא הֵמָּה עֹולִים בְּמַעֲלֵה הָעִיר, וְהֵמָּה מָצְאוּ נְעָרוֹת יֹוצְאוֹת לִשְׁאֹוב מָיִם. וַיֹּאמְרוּ לָהֶן: “הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹואֶה?”.

מצג/ מבוא – דמותו של שאול

פסוקים א-ב 

שם:      שָׁאוּל 
שבט:    בנימין
ייחוס:    בנו של קִישׁ, בֶּן אֲבִיאֵל בֶּן צְרוֹר בֶּן בְּכוֹרַת בֶּן אֲפִיחַ בֶּן אִישׁ יְמִינִי (פירוט הייחוס המשפחתי מראה על משפחה מכובדת).
תכונות: גִּבּוֹר חָיִל;  בָּחוּר וָטוֹב; וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ; מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם. 

המספר משבח את שאול כאדם בעל מעמד, ממשפחה מיוחסת, מעמד גבוה, צעיר, מרשים מצליח וגבה קומה. 

החיפוש של שאול אחרי האתונות האובדות של אביו

פסוקים ג-י 

קיש, אבי שאול, שלח את שאול ונערו (עבד, משרת) לחפש אחר אתונות אובדות: “קַח נָא אִתְּךָ אֶת אַחַד מֵהַנְּעָרִים,
וְקוּם לֵךְ בַּקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹונוֹת”. 
שאול ביצע ביסודיות את השליחות. הכתוב מתאר איך עבר מאזור לאזור ולא התרשל: “וַיַּעֲבֹור בְּהַר אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹור
בְּאֶרֶץ שָׁלִישָׁה, וְלֹא מָצָאוּ. וַיַּעַבְרוּ בְאֶרֶץ שַׁעֲלִים וָאַיִן. וַיַּעֲבֹור בְּאֶרֶץ יְמִינִי, וְלֹא מָצָאוּ”. 
כשהגיעו ל”אֶרֶץ צוּף”, חשש שאול שאביו יתחיל  לדאוג להם. הוא שיתף את נערו במחשבותיו: “לְכָה וְנָשׁוּבָה פֶּן יֶחְדַּל אָבִי 
מִן הָאֲתֹונוֹת וְדָאַג לָנוּ”. 
הנער חשב על מוצא חדש. הוא הזכיר לשאול שבעיר הקרובה מתגורר נביא שיודע נסתרות, כל מה שהוא אומר מתקיים,
והציע לגשת אליו: “הִנֵּה נָא אִישׁ אֱלֹהִים בָּעִיר
הַזֹּאת, וְהָאִישׁ נִכְבָּד, כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר בֹּא יָבוֹא. עַתָּה נֵלְכָה שָׁם, אוּלַי יַגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ עָלֶיהָ”. 

הרעיון מצא חן בעיני שאול, אבל לא היה ברשותו דבר להביא לאיש האלהים. באותם הימים נהוג היה להביא מתנה
כלשהי לאיש האלהים בתמורה לעצתו.
ואף שההצעה של הנער מצאה חן בעיני שאול לא נמצא בידו דבר לתת לנביא: 
“וְהִנֵּה נֵלֵךְ וּמַה נָּבִיא לָאִישׁ? כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ, וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים”. 

למרבה המזל מצא הנער בחפציו: “רֶבַע שֶׁקֶל כָּסֶף”. 
שאול הסכים: ‘”טוֹב דְּבָרְךָ, לְכָה נֵלֵכָה’. וַיֵּלְכוּ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם אִישׁ הָאֱלֹהִים”.

שמואל מכונה בפרק הזה: “אִישׁ אֱלֹהִים”, “רֹואֶה”. שמות אלה מקבילים ל’נביא’, בעל יכולות לראות נסתרות,
לקשר בין ה’ לבני האדם, ולגלות מה צפון להם. 
המספר מציין שבימיו של שמואל היה השם “רֹואֶה” כינוי מקובל לנביא: 
“לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים: ‘לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹואֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹואֶה'”.

המפגש בין שאול לנערות השואבות

פסוקים יא-יג