מגילת אסתר פרק ד – השליחות של אסתר

תוכן העניינים

להתרשמות חלקית
– פירושי מילים והסברים (חלקי)
– תגובת מרדכי לגזירות המן 
– תגובת אסתר לאבלו של מרדכי 

  למנויים בלבד 
♦ פירושי מילים והסברים
♦ סיכום, תוכן הפרק 
♦ תגובת מרדכי לגזירות המן 
♦ תגובת אסתר לאבלו של מרדכי 
♦ מרדכי מטיל על אסתר שליחות לאומית 
♦ הדמויות בפרק ד 
   – דמותו של מרדכי 
   – דמותה של אסתר
♦ מנהגים ואורח חיים על פי אסתר ד 
♦ מערך שאלות ופעילות

פירושי מילים והסברים

א וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה. 
ב וַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק. 
ג וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ, אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים.

ד וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ, וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד, וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי, וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו, וְלֹא קִבֵּל.
ה וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ, וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה.
ו וַיֵּצֵא הֲתָךְ אֶל מָרְדֳּכָי אֶל רְחוֹב הָעִיר, אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ.
ז וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ, וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם.
ח וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם נָתַן לוֹ, לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר, וּלְהַגִּיד לָהּ, וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ, לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ, וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ.
ט וַיָּבוֹא הֲתָךְ וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי.
י וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מָרְדֳּכָי: 
יא “כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹודְעִים, אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית, אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא, אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית, לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה. וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם”.
יב וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר.
יג וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר: “אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים.

תגובת מרדכי לגזירות המן

פסוקים א-ג

כששמע מרדכי את גזירות השמד של המן הוא קרע את בגדיו, לבש שק, שם אפר על ראשו, והסתובב בעיר אבל, צועק ובוכה: “וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה”. 
וכך הוא הגיע עד לשער המלך, למרות שידע, “כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק”. 

גזירות המן נודעו לכל היהודים שבממלכה הפרסית, וגם הם הגיבו במנהגי אבילות: “אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים. 

תגובת אסתר לאבלו של מרדכי  

פסוקים ד-ו

על נשות הרמון המלך נאסר לצאת אל מחוץ להרמון, ה’חדשות’, והרכילות המקומית הגיעו להרמון הנשים באמצעות המשרתים. וכך הגיע לאזני אסתר על התנהגותו המוזרה והמסוכנת של מרדכי. אסתר רעדה: “וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד” ומיד שלחה למרדכי בגדים אחרים ובקשה שיסיר את השק, אבל מרדכי סירב: “וְלֹא קִבֵּל”. 
מיהרה אסתר לשלוח אל מרדכי את התך, אחד הסריסים שהמלך העניק לה, ודרשה “לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה”. 
יצא התך בשליחותה של אסתר: “וַיֵּצֵא הֲתָךְ אֶל מָרְדֳּכָי אֶל רְחוֹב הָעִיר, אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ”. 

מרדכי מטיל על אסתר שליחות לאומית 

פסוקים ז-יז