מגילת אסתר – מבוא

למעבר למגילת אסתר לילדים הקישו כאן

תוכן העניינים

♦  זמנה של המגילה.  
♦  האימפריה הזמנית. 
♦  המגילה במבט היסטורי. 
♦  אחשוורוש. 
♦  ה’ במגילה. 
♦  המטרה של המגילה. 
♦  היהודים במגילה.

זמנה של המגילה

סיפור מגילת אסתר מתרחש בתקופת השלטון הפרסי.  

פרס הפכה לאימפריה אדירה כשהביסה את הממלכה הבבלית במאה ה-6 לפני הספירה. היא שמרה על מעמדה עד שהובסה 
בידי יוון בסוף המאה הרביעית לפנ”הס.

האימפריה הפרסית

כורש הפרסי הקים את האימפריה בשנת 539 לפה”ס והיא נפלה עם מותו של דריווש השלישי בשנת 330 לפה”ס.

כורש העניק אוטונומיה דתית ותרבותית למדינות שבחסותו, וכך הוא רכש את נאמנותם של אותם עמים. בדרך זו הוא נתן היתר לגולי יהודה לחזור ליהודה, ולהקים את בית המקדש בשנת 538 (הצהרת כורש).

האימפריה הפרסית הייתה מאורגנת ברשת של מחוזות גדולים (אחשדרפנויות) ומחוזות קטנים יותר פחוות, המדינה הענקית הזאת הייתה מחוברת ברשת ענפה של דרכים. 

חצר המלוכה הפרסית מתוארת במגילה, כנהנתנית, פזרנית ועסוקה בתענוגות שכרות והוללות. המלך ושריו אינם שקועים בבעיות המדינה והחברה, רק בהנאותיהם האישיות, וכשהעיר שושן כולה נבוכה מגזירת המן “המלך והמן ישבו לשתות” (ג, טו). 

המגילה במבט היסטורי

לפי התיאור של המגילה השתרעה פרס מהודו ועד כוש. אומדן כללי זה תואם את גודלה של האימפריה הפרסית.
בימינו שוכנות באיזורים האלה, פקיסטן, אירן, סוריה, לבנון, ארץ ישראל, ערב הסעודית, מצרים, חלק מטורקיה ועוד.

לפרטים המסופרים במגילה אין אישוש ממקורות פרסיים, אולם תיאור חצר המלכות על מנהגיה ואופייה מהווים, לפי מקורות היסטוריים, שיקוף אותנטי שלה: המשתאות, המחוזות, ומחוזות המשנה, המתנות הגדולות שהעניקו המלכים לעבדיהם הנאמנים. השרים, המנהגים, מבנה הארמון.

העלילה נראית כבדיון, והדמויות, ברובן סטריאוטיפיות. המלך, טיפש; המן, רשע; מרדכי, חכם. גם ההתרחשויות נראות תמימות כמו באגדות. בחירת האישה לאחשוורוש מתוארת כאגדת סינדרלה, והיא אינה תואמת את המציאות של בחירת אישה למלך הפרסי.
לפי העדויות ההיסטוריות נשות מלכי פרס נבחרו ממשפחות האצילים. מעמדה של אסתר מעורפל; אין איזכור לנישואיה למלך, אין לה כניסה ישירה אל המלך, היא צריכה להמתין לאישורו. אולם העובדה שהיא סועדת עם המלך בנוכחות אורח (המן), מעידה על מעמדה הרם.

גם התמונה העולה מחיי היהודים באימפריה אינה משקפת את המציאות של היהודים בממלכה הפרסית. למרות זאת אי אפשר להתעלם מהעובדה שביסוד האגדה יש יגרעיני אמת, ואולי ניתן לראות בהם שרידי אירועים אמיתיים וניצני אנטישמיות.  
מעריכים שהסיפור והחג מתבססים על אירוע או אירועים בחיי היהודים שנוספו לו קטעים בידיוניים.

ידוע שכבר שכבר במאה הראשונה לפנה”ס חגגו את פורים שכונה אז: “יום מרדכי”. במשנה מופיע חג הפורים כחלק מההלכה..

אין עדות היסטורית לאירוע של התגיירות המונית בתקופה הפרסית.

אחשוורוש

שם זה אינו מופיע במקורות הפרסיים. יש שמזהים אותו עם ח’שיארשא (כסרכסס), שמלך בשנים 486 – 465 לפנה”ס. אחרים מזהים אותו עם – ארתחשסתא (שמלך בין השנים 465 – 424).
פרשנים רבים סבורים שדמותו של אחשוורוש אינה משקפת דמות אמיתית.
רבים גם סבורים שתיאורו של המלך מוגזם ומגוחך במתכוון על דרך הסטירה. כך גם העלילה המדגישה את הפגמים של הדמויות והחברה על דרך ההגזמה והלעג, כדי להעצים את הדמויות של מרדכי ואסתר.

מטרת המגילה

הרוב סבורים שמטרת המגילה להסביר ולהנציח לדורות את המאורע שעומד בבסיס חג הפורים, ואת ישועת היהודים. אדל ברלין מעריכה שבגלל שחג הפורים אינו מצווה מהתורה, ואינו כתוב בה, המגילה היא זו שנותנת לו את התוקף לחוג אותו לדורות.

גבריאל כהן ואחרים מאמינים שכוונת המגילה להציג את המאבק בין המן לבין מרדכי; בין היהודים לאויביהם, מאבק שמסתיים בניצחון היהודים, כשיד ה’ הנסתרת מניעה את האירועים.

ה’ במגילה

ה’ אינו מוזכר במגילה באופן מפורש, וחכמים התלבטו אם להכניסה לכתבי הקודש.

היהודים במגילה

• סובלים משנאת שכניהם. נקמת היהודים הייתה באויבים הצרים את היהודים: “מבקשי נפשם” (פרק ט ב), “אויביהם…”שונאיהם” (פרק ט, ה, טז),
• בעת שנקמו באויביהם, היהודים לא שלחו ידם בביזה. הדבר מוזכר שלוש פעמים (פרק ט, י, טו-טז)
• בשמחת ניצחונם דואגים היהודים גם לאביונים ושולחים להם מנות.
• בניגוד למשתאות ההוללות של הפרסים מתואר משתה צנוע של היהודים, שהוא מבטא שמחה, ואינו שוכח את העניים (ט, יח-יט).
• המגילה מדגישה את הגלות. היהודים מצויים בגלות והדבר בולט במיוחד בפסוק המציג את מרדכי: ” אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי. אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל” (פרק ב, ה-ו).

שנאת היהודים במגילה

המגילה נותנת שני הסברים לשנאת היהודים.:

• “דתיהם שונות”. כלומר: הם נוהגים לפי חוקים משלהם, שמבדילים אותם מיתר העמים.
• שנאת המן למרדכי.

בחזרה לכל פרקי מגילת אסתר לחצו כאן