בפרק זה על חיות התנ”ך נסקור מספר מופעים של היונה בתנ”ך: כיונת דואר בתיבת נוח, כסמל ליופי ולגאולת העם, וכאחד מסמלי השלום בימינו.
תיבת נוח – יונת הדואר הראשונה
היונה מופיעה לראשונה בתנ”ך בספר בראשית בסיפור על נוח והמבול.
כשהמים שכיסו את היבשה החלו לרדת ולהיספג בקרקע, עצרה התיבה על אחת
הפסגות של הרי אררט הגבוהים. שם, במקום הגבוה, לא יכול היה נוח לדעת מה קורה על פני האדמה, ולכן הוא שלח את העורב (שנדבר עליו בנפרד מהיונה), ואת היונה לבחון את מצב המים על הקרקע.
שלוש פעמים שלח נוח את היונה לראות: “הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה”.
בפעם הראשונה חזרה היונה, מפני שהארץ עדיין הייתה מכוסה מים: “כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ”.
בפעם השנייה (כעבור שבעה ימים), היא חזרה עם: “עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ”.
בפעם השלישית היונה של נוח לא שבה עוד לתיבה.
כך הבין נוח שהאדמה יבשה, ואפשר לצאת מהתיבה.
מכל העופות שהיו בתיבה, מדוע בחר נוח ביונה?
התכונה של היונה ל’חזור הבייתה’, והיכולת שלה לעוף למרחקים ארוכים, הפכה אותה לאמצעי תקשורת בעולם העתיק.
אולי בגלל זה שלח אותה נוח מהתיבה.
היונה בישרה לנוח את קץ המבול ואת השיבה לחיים נורמליים על פני האדמה (נכון שהמים הפסיקו לרדת זמן רב קודם, אבל עד שנחשפה היבשה, וניתן היה לחזור ולחיות בה לקח זמן).
היונה של נוח מיוחדת גם בזכות “עֲלֵה הזַיִת” שהביאה בפיה אל התיבה.
לעץ הזית מקום מכובד בתרבות היהודית, בדומה לתרבויות עתיקות אחרות הוא מסמל שפע, ברכה, קדושה ושמחה.
על פי עדויות התנ”ך שימש הזית לתיאורה, למאכל, לריפוי, למשיחת מלכים, למשיחת כהנים, למטרות של טיפוח הגוף, וללחימה בעת מצור, כששפכו הנצורים שמן רותח על האויב הצר על החומה (ראו בספרו של י. פליקס: העולם הצומח המקראי).
| יונה + עלה של זית = סמל לברכה ולשלום |
היונה – סמל לעיניים יפות.
האהוב השר לאהובתו בשיר השירים מתאר את גופה ופניה הנפלאים ובין היתר גם את עיניה הדומות לזוג יונים: “הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים ” (שה”ש א, טו).
התבוננו בזוג היונים – האם הן מזכירות זוג עיניים?
קולה של היונה
ההגאים הקוליים שמשמיעה היונה מזכירים קול תחינה ותפילה המבטאים מצוקה וכאב: “אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה”. ראו ישעיהו לח, יד.
היונה – סמל לגאולה
התכונה הביתית של היונה שימשה גם את נבואת הנחמה היפה של ישעיהו המנחם המתאר את עם ישראל השב מן הגולה: “מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה, וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם?” (ישעיהו ס, ט)
ישעיה מתאר את המוני בית ישראל השבים מן הגולה לארצם במהירות (כעננים), וכיונים הממהרות לשוב לשובך.
