וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – איך להסביר לילדים?

♦  למה התכוונה התורה בפסוק הזה?
♦  מה אמרו חז”ל? 
♦  מה פירוש ‘כמוך’?
♦  פעילות עם הילדים. 

“וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”   

משפט זה לכאורה נוגד את הטבע האנושי, כי לעולם האדם יאהב את עצמו קודם לחברו. התורה איננה יוצאת
נגד הטבע האנושי: וכבר נאמר בתלמוד ש’אדם קרוב אצל עצמו’ (ולא רק בענייני ממון), ור’ עקיבא קבע:
‘חייך קודמים לחיי חברך’. הרמב”ן (ר’ משה בן נחמן), הלך בעקבותיו והסביר שזה טבע האם, שאינו יכול לאהוב
את חברו כמו שהוא אוהב את עצמו. הרמב”ן, סבור שזו לשון של הגזמה שתפקידה לחדד את המסר.

“וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”  

המשפט הנהדר הזה הוא רק חלק מפסוק, וניתן להבינו רק בראיית הפסוק השלם, בהקשרו, אחר כך ניתן להפליג
לפירושים אחרים.

וזו לשון הפסוק: 

נפתח בחצי הראשון של הפסוק: 
“לֹא תִקֹּום וְלֹא תִטֹּור אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ”. 

נתבונן עתה בחציו השני של הפסוק:
“וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ“

התורה מורה לאדם שבמקום נטירה ונקמה, ינהג כלפי הזולת בסלחנות ובאהבה, כפי שהיה נוהג כלפי עצמו.
כמו שהאדם סלחני כלפי עצמו, כך יהייה סלחני כלפי האחר.

במילים אחרות משמעות האהבה לחברך היא לסלוח, לא לנקום ולא לנטור.

בסופו של דבר, חשיבה כזאת, ודרך חיים כזאת רק מועילה לאדם, והופכת את חייו בריאים יותר. 

“וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” – גישת חז”ל

דורות של פרשנים הרחיבו והתאימו את רוח הפסוק לטבע האדם:

הלל הזקן 
כשביקש נוכרי אחד מהלל הזקן, נשיא הסנהדרין, שחי לפני כ 2000 שנה: “למדני את התורה כולה על רגל אחת”.
השיב לו הילל: “מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך”. מדהים, נכון?

ר’ עקיבא

ר’ עקיבא שחי כמאה שנים לאחר הלל הזקן, אמר ” ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה”. כלומר, מדובר
בעיקרון יסודי, שאיננו תלוי ברגש של האדם אלא בחובתו המוסרית לנהוג כך כלפי כל אדם ואדם.

המשפט הזה הוא בעל חשיבות גם בנצרות, באיסלם ובדתות המזרח.

“וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” – פעילות בכל רמות הגיל

♦   חשוב להסביר את הפסוק בהקשרו, רק הפסוק בשלמותו מכוון לכוונת התורה.

♦   לשאול את הילדים (השאלה מתאימה לכל רמות הגיל)
איך אפשר ליישם את הציווי הזה בחיי היום יום? האם אתם מאמינים שזה אפשרי? 
הילדים יביאו דוגמאות ורעיונות. 
♦  איך ניתן לבטא את הפתגם באמצעות אמנויות ומדיות מגוונות – ציור, פיסול, מחול, צילום, קומיקס ועוד. 
♦  כתבו סיפור, כתבה בעיתון ושבצו בתוכו מוסר השכל שמכיל את הפסוק: “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”

ועוד עניין חשוב: “בְּנֵי עַמֶּךָ”

לפי הכתוב הציווי הזה חל רק ביחסו של האדם לבני עמו: “בְּנֵי עַמֶּךָ”.
ומה עם בני עם זר?

נתבונן שוב בפסוק: 
“לֹא תִקֹּום וְלֹא תִטֹּור אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ“. 

הפסוק מורכב משני חלקים, וניתן לראות בחלק השני, השלמה לחלק הראשון. 
אמנם בחלק הראשון כתוב בְּנֵי עַמֶּךָ, אבל בחלק השני, המשלים כתוב: “רֵעֲךָ”, והכוונה לכלל האנשים שאתה מכיר,
כי רֵע בתנ”ך הוא חבר רחוק, חבר קרוב, וגם בן עם אחר.

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – איך אני אוהבת את עצמי?

הנה דוגמאות שיתאימו לכולנו:

♥  לסלוח לעצמי – גם על מחשבות לא נחמדות, וגם על מעשים שאני מצטערת עליהם.
ולהגיד ל’שוטר הקטן’, שיושב על המצפון שלי ועושה לי “נו,נו,נו, ילדה רעה”, שאני מסתדרת בלעדיו. 

♥  לדעת שאני לא מושלמת ובכל זאת לאהוב את עצמי.

♥  להכיר במיגבלותי, ולקבל אותם.

♥  להעריך את המעלות שלי ולשמוח איתם.

עכשיו קחו את התובנות האלה, ותנסו להתייחס אל האחר/ חברך בדרך זו.