בראשית פרק נ לכיתות ג

חניטת מתים

מנהג חניטת מתים היה מקובל במצרים הקדומה כבר באלף הרביעי לפני הספירה.
החניטה הייתה תהליך ארוך של שימור הגופה, שנמשך כשבעים יום, במהלכו ניקו את גופת המת, בישמו, אותה, ייבשו והוציאו את איבריה הפנימיים לתוך כדים מיוחדים.
המוח הוצא דרך האף, באמצעות מכשיר מיוחד. 

לאחר הייבוש חבשו את הנפטר בתחבושות/תכריכים.
החנוט הונח בארון עץ, עטור ציורים בעלי משמעות דתית ומאגית.

מדוע חניטה?
המצרים הקדומים האמינו שעם מותו האדם מתחיל בחיים חדשים בארץ המתים. החניטה, בנוסף לפעולות רבות אחרות, מכשיר אותו לקראת המסע ו'החיים החדשים'.

היו כשלוש רמות שונות של חניטה: חניטה מושקעת ומפוארת שגם עלתה בכסף רב. ואחריה רמות נמוכות, הכל בהתאם לכיסו ומעמדו של הנפטר.

חניטת גופותיהם של יוסף ויעקב מעידות על מעמדם הגבוה בחברה המצרית, וגם על אימוץ המנהגים המצריים.