בראשית פרק כב – עקדת יצחק

סיפורי האבות

לחטיבה עליונה ולבגרות

למעבר ⇐ לבראשית סיפורי אברהם פרקים יב – כג לכיתות ב היכנסו כאן

תוכן העניינים

להתרשמות חלקית מתוכני הפרק

– פירושי מילים והסברים (חלקי)
– מצג/מידע מקדים 
– ה' מצווה על אברהם להקריב את יצחק בנו 

למנויים בלבד

♦  פירושי מילים והסברים
♦  סיכום, תוכן הפרק
♦  מצג/מידע מקדים 
♦  ה' מצווה על אברהם להקריב את יצחק בנו 
♦  תגובת אברהם 
♦  בדרך אל מקום העקידה
    –  הפרידה מהנערים 
    –  השיחה בין אברהם ליצחק 
♦  עקידת יצחק 
♦  ההתגלות השנייה של מלאך ה' לאברהם 
♦  אברהם ויצחק – אב ובנו 
♦  על הניסיון
    –  הפרשנות המסורתית בזכות הניסיון
♦  קרבן אדם?
♦  המסר של סיפור העקידה 
♦  בין "לֶךְ לְךָ" לסיפור העקדה 
♦  אמצעים אמנותיים-לשוניים
♦  תרשים: המבנה הדרמטי של סיפור העקדה
♦  עקידת יצחק באמנות התבוננות – ניתוח ומסרים 
    –  קארוואג'ו
    –  רמברנדט 

פירושי מילים והסברים

לקבלת פירושים הניחו את מצביע העכבר על המילים המסומנות

א וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אַבְרָהָם! וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. 
ב וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. 
ג וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ. וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה , וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים. 
ד בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק. 
ה וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו: שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה; וְנִשְׁתַּחֲוֶה, וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. 

מצג/מידע מקדים

פסוק א¹

פסוקית זו מקשרת את פרקנו לאירועים הקודמים: "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה".
הביטוי "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה", הוא נוסחת קישור רווחת בתנ"ך.

המספר מגלה את אוזן השומע/קורא, שהאירוע המתואר בהמשך הוא ניסיון להעריך את מידת אמונתו של אברהם בה': 
"וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם".

ה' מצווה על אברהם להקריב את יצחק בנו 

פסוקים א²– ב

אלהים בקריאה לאברהם:
"אַבְרָהָם!"
תשובת אברהם:
"הִנֵּנִי".  
עוד לפני שאברהם ידע מה טיב בקשתו של ה', הוא השיב בציות מירבי: "הִנֵּנִי".
הציווי האלהי:
"קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; 
וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ". 
הרים ומקומות גבוהים שימשו מקומות פולחן.

הציווי נע בהדרגה מהכללי לפרטי מהקל אל הכבד: 
"קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק". 
הפרשנים הבחינו בכינויים הרבים, והסבירו שהפירוט נועד להכינו לצוו הקשה, כדי שדעתו לא תיטרף עליו:
רש"י מדגים גישה זו באמצעות מדרש אגדה: 
"אֶת בִּנְךָ" – אברהם ענה: שני בנים יש לי. 
"אֶת יְחִידְךָ" – אברהם השיב: שניהם יחידים לאמותיהם (ישמעאל יחיד לאמו הגר, ויצחק יחיד לאמו שרה).
"אֲשֶׁר אָהַבְתָּ" – אברהם הגיב: שני בני אהובים עלי.
"אֶת יִצְחָק" –  !!!!

אברהם צווה ללכת לחבל ארץ באזור ירושלים: "וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה" (מוריה מזוהה עם ירושלים על פי דברי הימים ב ג,א)
נוראותו של הציווי מתגלה בסופו של הפסוק:
"וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ".

קשה, מזעזע, נכון?

תגובת אברהם