בראשית פרק טו – הברית בין הבתרים

תוכן העניינים

להתרשמות חלקית מתוכני הפרק

– פירושי מילים והסברים (חלקי)
– “אחר הדברים האלה”
– הבטחת הזרע לאברם 

למנויים בלבד

♦  פירושי מילים והסברים
♦  סיכום, תוכן הפרק
♦  “אחר הדברים האלה”
♦  הבטחת הזרע לאברם 
♦  אברם דורש אות לקיום הבטחת ה’ לרשת את ארץ כנען 
♦  הברית בין הבתרים 
–  תהליך כריתת הברית בין הבתרים
–  התגלות ה’
   •  הודעה על שיעבוד בניו של אברם: “יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם”
   •  הבטחת ה’ לאברם ולצאצאיו לרשת את ארץ כנען
♦  מהי ברית?
♦  שאלות וקשיים בנושא הברית בין הבתרים 

פירושי מילים והסברים

לקבלת פירושים הניחו את מצביע העכבר על המילים המסומנות

א אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד.  
ב וַיֹּאמֶר אַבְרָם: אֲדֹנָי יְהוִה מַה תִּתֶּן לִי? וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר.  
ג וַיֹּאמֶר אַבְרָם: הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע; וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי.  
ד וְהִנֵּה דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר: לֹא יִירָשְׁךָ זֶה: כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ.  
ה וַיּוֹצֵא אֹותוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹור הַכּוֹכָבִים, אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹותָם וַיֹּאמֶר לוֹ: כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.  
ו וְהֶאֱמִין בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה. 
זוַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְרִשְׁתָּהּ.  
ח וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי יְהוִה, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה.  
ט וַיֹּאמֶר אֵלָיו, קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ; וְתֹר, וְגוֹזָל.  

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

צירוף מילים זה משמש נוסחה מקובלת בתנ”ך לקישור ההתרחשות העכשווית לזו שקדמה לה. 
במקרה שלפנינו להציג את פרק טו כהמשכו של פרק יד.
פרק יד מספר על אברם שיצא להצלתו של לוט, אחיינו, שנשבה במלחמה נגד ארבעת מלכי הצפון.
אברם נלחם במלכים, ושחרר את לוט. 

בהמשך הפרק שתי הבטחות של אלהים לאברם:
•  ריבוי צאצאים
•  ירושת ארץ כנען

הבטחת הזרע לאברם

פסוקים א-ו

ה’ פתח בשיחה עם אברם “בַּמַּחֲזֶה”, סוג של חיזיון לילי (אולי חלום).

בחיזיון הזה הבטיח ה’ לאברם שכר רב על נאמנותו וצייתנותו.
“אַל תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד”. 

אברם מסב את תשומת לבו של ה’ להיותו חשוך בנים:
“אֲדֹנָי יְהוִה מַה תִּתֶּן לִי? 
וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי, וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר!”

הדברים מודגשים בעזרת אמצעי החזרה

וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי, וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר.
הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי.

מדוע מזכיר אברם את מנהל משק ביתו כיורשו?
תעודות עתיקות של המזרח הקדום מלמדות, שאנשים חשוכי בנים נהגו לאמץ יורש, לעתים גם עבד נאמן, 
בתנאי שיידאג לו לאחר מותו ויקיים עבורו את חובותיו הפולחניות.

ה’ הרגיע את אברם והבטיח לו שיורשיו יהיו בניו, ולא מנהל משק ביתו:  
“לֹא יִירָשְׁךָ זֶה: כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ”. 

זרעו של אברם להבטחת ה’ יהייה רב ובלתי ניתן לספירה, לכן הוא מוציא אותו אל שמי הלילה לספור את הכוכבים, ומסביר שכשם שלא ניתן לספור אותם, כך לא ניתן יהייה לספור את זרעו של אברם: 
“וַיּוֹצֵא אֹותוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹור הַכּוֹכָבִים, אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹותָם וַיֹּאמֶר לוֹ: כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ”.  

אברם האמין להבטחת ה’: “וְהֶאֱמִין בַּיהוָה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה”. 

“וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה” – הוא חשב את האמירה/המעשה כמעשה צדקה.
השאלה מי חשב?
שתי אפשרויות:
א. אברם (נושא), חשב את הבטחתו של ה’ למעשה צדקה
ב. ה’ (נושא), חשב את אמונתו של אברם בו למעשה צדקה.
ושתי האפשרויות מתאימות.