אגדות חז"ל: העכבר והמרגלית

מלך סרקיא, אהב אבנים יקרות. היה לו אוסף גדול של אבני ברקת, ספיר, אחלמה, יהלום, ועוד רבות אחרות.
בכל יום היה המלך פותח את קופסת האבנים הטובות. מתבונן בהם, נוגע באצבעותיו, ממשש ושמח: "אין איש בממלכה שיש לו אוצר שכזה".

מכל אבני החן הייתה חביבה על המלך אבן מרגלית קטנה. מרגלית זו שכל אחיותיה היו לבנות וכסופות,
הייתה נדירה, וצבעה כצבע הזהב. המלך קנה אותה מסוחר פיניקי שהבטיח לו שהיא יחידה מסוגה.

יום אחד בשעה שהמלך החזיק בין אצבעותיו את מרגלית הזהב והשתעשע בה, היא נשמטה מידיו, התגלגלה במורד המדרגות של כיסא מלכותו, ונעלמה בין השטיחים הכבדים והצבעוניים שעל רצפת חדר קבלת הפנים.

ירד המלך במדרגות כס המלוכה, השתטח על רצפת החדר, וביחד עם עבדיו זחל על ארבעותיו לחפש את המרגלית, וזה בכלל לא היה קל עבורו, כי המלך שלנו היה שמן וכבד.

לפתע חלף מול עיניהם של המלך ואנשיו עכבר קטן, שגילגל במרץ את המרגלית הקטנה, ועד שהספיקו להתקרב אליו, הוא בלע אותה ונעלם באחד החורים שבקיר. 

המלך קם על רגליו, ניגב את הזיעה שעל פניו, ופקד על כל אנשי ביתו לצוד את העכבר הגנב.

יצאו כולם במטאטאים וברשתות לרדוף אחרי העכברים שבמתחם הארמון: הניחו מלכודות ופיתיונות,
עד שנלכדו כל העכברים, לא נותר אחד שלא נצוד.

ראה המלך את העכברים הרבים, והיה נבוך ומעוצבן: 
"לכולם אותו גוף ואותו פרצוף, איך אפשר לדעת מיהו העכבר הגנב"?

ובינתיים, העכברים הלכודים התרוצצו מבוהלים במתקן הכליאה, והרעישו בציוציהם את חלל הארמון.

ליועצי המלך ולכל החכמים שבחצרו לא היה רעיון איך לגלות את הגנב.

לפתע נזכר אחד השרים בר' פנחס בן יאיר, חכם יהודי, איש צנוע, ישר וידוע בעשיית ניסים ונפלאות. 
יצא המלך והפמלייה שלו לביתו הצנוע של ר' פנחס בן יאיר. 
"במה זכיתי שהמלך הואיל לבקרני?" שאל ר' פנחס. 
עבדי המלך מיהרו להסביר ולסיום אמרו: "אנו מבקשים שתעזור לנו לגלות את העכבר הגנב".

ר' פנחס הגיב בכעס רב: 
"אני? מדוע אני? האם אתם חושבים שאני קוסם? עושה קסמים?"

עכשיו התערב המלך ומיהר להשיב: "לא, לא, ר' פנחס, אל נא תכעס, באתי אליך מדרך ארוכה,
כי אתה ידוע כאיש חכם, ותוכל לתת לנו עיצה איך לגלות בין עשרות העכברים את העכבר שגנב
את הפנינה שלי".

ר' פנחס התרצה: "לתת עיצה הגיונית – זה בסדר. לעשות קסמים –זה לא בסדר.

יצא ר' פנחס עם המלך והמשלחת, שליוותה אותו אל ארמון המלך, ישירות אל מתקן הכליאה 
של העכברים.

התבונן ר' פנחס בעכברים המתרוצצים לכל עבר, ובחן כל עכבר ועכבר בתשומת לב גדולה. 
בשעה זו המלך ואנשיו עצרו את נשימתם מרוב מתח וציפייה. המלך, כי היה קצר רוח לקבל
את המרגלית שלו, ועבדיו, כי נמאס להם הטרטור בגלל האבן הטיפשית.

לפתע הצביע  ר' פנחס על עכבר שצמח לו גבנון על גבו, מן חטורטרת מוזרה:
"הביאו לי את העכבר הזה". הוא דרש.

תפשו משרתי המלך את העכבר בעל הגיבנת.
ר' פנחס מישש אותו, וחש מיד בחפץ הזר בגופו של העכבר: "הנה הגנב".

העכבר המבוהל הבין שנתפס, והקיא מיד את המרגלית.

המלך שמח, עבדיו נשמו לרווחה, ור' פנחס חזר לביתו שם המשיכו כולם לספר על רוב חכמתו.

הדמויות

דמותו של מלך סרקיא
עסוק בהבלים, מבזבז את כספו (שבא ממיסי העם) על אבנים יקרות ושעשועים, במקום לעסוק בענייני המדינה. 

דמותו של ר' פנחס
ר' פנחס היה איש דתי, מאמין, והתורה אוסרת לעסוק בקסמים ובמיני כישוף. 
הוא הסכים ללכת עם המלך, רק משהוא הבטיח לו שהוא זקוק לחוכמתו ולא לכישוף או קסם.

שאלות על הסיפור: 

מה דעתכם על מלך סרקיא? 
תשובה מצופה: במקום לעסוק בענייני המדינה המלך עסוק בהבלים/שטויות.

מדוע הסיפור על המלך והמרגלית, הוא אגדה?
בגלל שיש בו תיאורים לא מציאותיים. הילדים יסבירו. 

מדוע נעלב ר' פנחס כשחשב שרצו את שירותו כקוסם?
כי קוסמים הם מאחזי עינים, והוא ראה עצמו איש ישר. 

חישבו, מדוע בלע העכבר את המרגלית?
תשובה אפשרית: מרוב בהלה.

אלו אבנים טובות אתם מכירים?

– האם גם לכם יש אוסף של חפצים ? ספרו עליהם.
– האם אתם מכירים אנשים בעלי אוספים? ספרו על האוספים האלה. 
– מה דעתכם על האוסף של המלך באגדה: המלך והמרגלית?

אבני החושן של הכהן הגדול 

הלבוש החגיגי של הכהן הגדול היה מאד מורכב, אחד מפריטי לבושו היה חושן, אותו נשא הכהן הגדול על חזהו.
על חזית החושן היו משובצות 12 אבנים יקרות ועליהן חקוקים שמות 12 שבטי ישראל. 

האבנים היו מסודרות  ב 4 טורים.
טור א: אודם, פטדה, ברקת. 
טור ב: נופך, ספיר, יהלום. 
טור ג: לשם שבו אחלמה. 
טור ד: תרשיש שוהם יושפה. 
איננו יודעים לזהות בוודאות את סוגי האבנים 

העתיקו את שמות האבנים אל הטבלה וצבעו כל אבן בצבע מיוחד משלה.

מדוע האבנים היפות, אבני החן נקראות: אבנים יקרות? 

הסיבה לכך היא העלות היקרה שעולה להפיק אותן. 
איך מפיקים אבנים טובות? 
אבני החן מצויות בסלעים (לא בכולם), במעמקי האדמה ואפילו בנהרות ובנחלים.  
כאשר מגלים אותן הן נראות כאבן רגילה, ורק אחרי קילוף, שיפשוף וליטוש מגלים את האבן היקרה המבריקה שמסתתרת בתוך האבן. 
כלומר עבודה רבה כרוכה בגילוי האבן ובעיבודה עד שהיא מגיעה לחנות.

איך מפיקים מרגליות/פנינים. 
הפנינה, איננה מופקת מסלעים, היא אינה אבן, המקור שלה מן החי, היא נוצרת בצדפות ובקונכיות. עם מציאת הצדפה המתאימה (לא כולן מפיקות מרגליות), פותחים את הצדפה ושולפים ממנה את הפנינה.

ביטויים: "פה מפיק מרגליות", אומרים על מי שמדבר בחכמה, דברי טעם.