שמואל א פרק יב עם פירושים וסיכומים

פירושי מילים והסברים

א וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְקֹלְכֶם לְכֹל אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לִי וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ: 
ב וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם מִנְּעֻרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה: 
ג הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְהֹוָה וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי? וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי? וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי? אֶת מִי רַצּוֹתִי? וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ, וְאָשִׁיב לָכֶם 
ד וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ, מְאוּמָה: 
ה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֵד יְהֹוָה בָּכֶם וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה וַיֹּאמֶר עֵד: 
ו וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם יְהֹוָה אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: 
ז וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם לִפְנֵי יְהֹוָה אֵת כָּל צִדְקוֹת יְהֹוָה אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם וְאֶת אֲבֹתֵיכֶם: 
ח כַּאֲשֶׁר בָּא יַעֲקֹב מִצְרָיִם וַיִּזְעֲקוּ אֲבֹתֵיכֶם אֶל יְהֹוָה וַיִּשְׁלַח יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַיּוֹצִיאוּ אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַיֹּשִׁיבוּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה: 

להמשך קריאה

שמואל מעמיד עצמו למשפט העם

פסוקים א-ה

אחרי שהמליך עליהם מלך פנה שמואל אל העם. 
בראשית דבריו הוא ציין שמילא את בקשת העם להמליך עליהם מלך, והצהיר שכל ימיו שירת את העם בנאמנות. 
אחרי ההצהרה הזו הוא ערך מעין משפט.

המעמד המשפטי
ה' והמלך – שופטים
העם – עדים
שמואל – העמיד עצמו כביכול לדין.

שמואל ביקש את עדות העם מול ה' והמלך:
"הִנְנִי עֲנוּ בִי (העידו) נֶגֶד (מול) יְהֹוָה וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ".

שמואל מצהיר על ניקיון כפיו

בהצגת שאלות בפני העם הוא מבקש לדעת אם פגע בהם אי פעם בדרך כלשהי: 
"אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי?
וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי?
וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי (גזלתי)?
אֶת מִי רַצּוֹתִי (שברתי)?
וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר (שוחד), וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ" (התעלמתי מפשעיו של לוקח השוחד).

עדות העם
העם מסכימים, שמואל מעולם לא פגע בהם:
"וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ, וְלֹא רַצּוֹתָנוּ, וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה (דבר).

אישור וסיכום 
שמואל חוזר ומסכם: ה' והמלך עדים לכך שמעולם לא ניצל את העם: 
"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: עֵד יְהֹוָה בָּכֶם וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה".
העם מאשר: 
"וַיֹּאמֶר (העם עונים) עֵד".

להמשך קריאה