בראשית פרק כד – שיעור 2

פרק כד לכיתה ג. פרק כד לכיתות הגבוהות ולחטיבה העליונה היכנסו לקישור כאן.

           בראשית פרק כד פתוח להתרשמות ללא צורך ברכישת מנוי

סיפורי האבות – יצחק

 שעור 1: שליחותו של עבד אברהם פרק כד פסוקים א – י למעבר לשיעור הראשון
שעור 2: המפגש בין העבד לרבקה ליד המעיין פרק כד פסוקים יא – לא. 
שעור 3: הצעת נישואין, רבקה ויצחק פרק כד פסוקים לב – סא למעבר לשיעור השלישי

פרק ו/או חלקים ממנו ניתנים להקרנה על לוח.

האיור לקוח מסרטון סיפורי האבות, למעבר לחצו כאן 

תוכן העניינים

•  העבד ורבקה ליד המעיין
•  טקסט ופירושים
•  סיכום, תוכן
•  מקום, זמן ועיתוי מושלמים
•  אות, סימן -מבחן אופי
•  השיחה בין העבד לרבקה כמחזה
•  הכנסת אורחים והלנת זרים
•  לבן, אחי רבקה 
•  אמצעים אמנותיים, לשוניים
– מילות מפתח ותפקידן באיפיון הדמויות
   – רצף פעלים כאמצעי ספרותי
•  דיון על ערך הנתינה – עזרה לזולת
•  שאלות תוכן, מתקדמות, דמיון

פגישת העבד ורבקה ליד המעיין

טקסט ופירושים

לקבלת הפירושים הניחו את מצביע העכבר על המילים המסומנות.

 פסוקים יא – לא
יא וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם, לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁואֲבֹת: 
יב וַיֹּאמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם: 
יג הִנֵּה אָנֹכִי נִיצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹוצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם: 
יד וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה: שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה, אֹתָהּ הֹוכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי: 
טו וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה, אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם, וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ: 
טז וְהַנַּעֲרָה טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד, בְּתוּלָה, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ, וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל: 
יז וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ: 
יח וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי, וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ: 
יט וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּות: 
כ וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ,  עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב, וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו: 
כא וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְהוָֹה דַּרְכּוֹ אִם לֹא: 
כב וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת, וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם: 
כג וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ? הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין: 
כד וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר: 
כה וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם לָלוּן: 
כו וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהוָֹה: 
כז וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָֹה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם  אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי, אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהֹוָה בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי: 
כח וַתָּרָץ הַנַּעֲרָ וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: 
כט וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן, וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן: 
ל וַיְהִי כִּרְאֹות אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ, וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ, וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן: 
לא וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ יְהוָֹה, לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ? וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים: 

סיכום, תוכן

פסוקים יא – לא

בבואו ליעד עצר העבד ליד מעיין המים אליו ירדו הנערות, לעת ערב, לשאוב מים.
העבד ביקש מאלהים סימן לדעת שהוא בוחר בנערה המתאימה ליצחק: אותה נערה שיבקש ממנה להשקותו
מים מכדה, והיא תשקה אותו וגם תציע להשקות את גמליו, אות הוא שמצא את הנערה המתאימה.
לפתע הופיעה רבקה יפת התואר, בת משפחת אברהם; היא ירדה אל המעיין ושאבה מים אל כדה.
העבד, שלא ידע את זהותה, רץ לקראתה ובקש שתשקה אותו מים מכדה. רבקה נענתה לבקשה,
וכשסיימה להשקותו, הציעה להשקות את כל גמליו. היא ירדה אל המעין פעם אחר פעם, מלאה את
כדה במים ורוקנה אותו אל השוקת, מתקן השתייה המיועד לבעלי החיים.
כשסיימו כל הגמלים לשתות העניק לה העבד נזם זהב וצמידי זהב, שאל לזהותה ואם יש בביתה מקום
ללון. הנערה דיווחה שהיא בת בתואל, בן מלכה, והוסיפה שיש בביתם גם אוכל לבעלי החיים וגם מקום ללון.
העבד הבין שהצליח בדרכו.
רבקה רצה להודיע לבני ביתה על האורח שהזמינה. כשראה אחיה, לבן, את הנזם והצמידים על ידי אחותו,
רץ אל המעיין והזמין את העבד וגמליו להתאכסן בביתם.

מקום, זמן ועיתוי מושלמים

מקום: בְּאֵר הַמָּיִם.
זמן: לְעֵת עֶרֶב.
עיתוי: לְעֵת צֵאת הַשֹּׁואֲבֹת.

העבד בחר במקום מרכזי אליו מגיעות כל נערות היישוב, בשעת השיא, שעת ערב נוחה לשאיבת מים.

אות, סימן -מבחן אופי

העבד ראה כל כך הרבה נערות, מבלבל נכון? איך יבחר בנערה המתאימה?

הוא ביקש אות וסימן מאלהים לדעת אם הבחירה שלו נכונה: אותה נערה שיבקש ממנה להשקותו מים,
תסכים וגם תציע להשקות את גמליו, היא הנערה המיועדת.

בסימן הזה בחן העבד החכם את תכונותיה של הנערה.
מה ניתן ללמוד על נערה שתסכים להשקותו מים מכדה, ועוד לשאוב לעשרה גמלים?
על אדיבותה, רוחב לבה, יחסה לזר.
חשבו על תכונות נוספות.
ובאמת רבקה מתעלה על מה שביקש העבד. היא מציעה לשאוב לכל הגמלים עד שירוו.
האם אתם יודעים כמה גמל שותה? ובמיוחד אחרי דרך כל כך ארוכה? ורבקה יורדת ועולה פעם אחר פעם למעיין ובחזרה, עד שעשרה גמלים רוו את צימאונם.
וכאן למדנו על תכונות נוספות של רבקה
היא חזקה, חרוצה, זריזה.

ומסתבר שהיא גם רחבת לב, ומכניסת אורחים כשהעבד שואל אם יש בבית אביה מקום ללון היא השיבה: "גַּם תֶּבֶן, גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ, גַּם מָקוֹם לָלוּן".
רבקה השיבה מעבר למצופה: העבד ביקש מקום לינה, והיא הוסיפה שיש אפילו מזון לגמלים.

בל נשכח שהיו לה עוד שתי תכונות חשובות היא הייתה "טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד" ורווקה. 

השיחה בין העבד לרבקה כמחזה

העבד רץ לקראת רבקה העולה מן המעיין וכדה על שכמה.

העבד:
"הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ".

רבקה
"שְׁתֵה אֲדֹנִי".
ממהרת להוריד את כדה מעל שכמה, ומשקה את העבד והשקתה את העבד.
אחרי שהעבד מסיים רבקה מוסיפה

רבקה
"גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ (שיסיימו) לִשְׁתֹּות".
רבקה ממהרת שוב ושוב אל המעיין, ובכל פעם שעולה היא מרוקנת את המים מהכד אל השוקת, המתקן ממנו שותים בעלי החיים.
וכך עד שכל הגמלים סיימו לשתות. 

העבד
כשכל הגמלים שתו לרווייה, העניק העבד לרבקה נזם זהב וצמידי זהב במשקל רב, ושואל: 
 "בַּת מִי אַתְּ?"
"הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין"?

רבקה
על השאלה הראשונה השיבה שהיא בת משפחה של אברהם: 
"בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר".
על בקשת האירוח היא משיבה, שהעבד יהייה אורח רצוי בביתם כי יש להם מזון רב, וגם מקום לישון: 
"גַּם תֶּבֶן, גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ, גַּם מָקוֹם לָלוּן".

הכנסת אורחים והלנת זרים הכנסת אורחים הייתה אבן יסוד חברתית בתקופת התנ"ך. שמענו על כך אצל אברהם שאירח את שלושת המלאכים, על לוט, ובעוד מקומות אחרים בתנ"ך. הנה כאן כלתו העתידה של אברהם שנוהגת כמוהו, בהכנסת אורחים מובהקת.  הלנת זרים – בימי התנ"ך מקובל היה להלין זרים שהגיעו לשער העיר (לוט), עוברי אורח שעברו בדרך (אברהם). מנהג הלנת זרים היה מקובל מאוחר יותר גם בקהילות היהודיות בתפוצות. היום אנו סגורים מאחורי סורגים ובריחים ולא יעלה על דעתנו לארח זרים.

לבן, אחי רבקה 

לבן, אחי רבקה מיהר אל המעיין להזמין את העבד, הזר להתארח בביתם:
"בּוֹא בְּרוּךְ יְהוָֹה, לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ? וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים".

בניגוד לרבקה, הוא מתגלה כחמדן.
מתי הוא רץ לקראת האיש? כשראה את תכשיטי הזהב על אחותו.

לבן הוא דמות משנית שמאיר על הדמות המרכזית, במקרה זה רבקה.
הוא רץ לבאר המים, כשראה את עדיי הזהב שקבלה רבקה, על רקע זה בולטת
רבקה שסייעה לזר, עם כל הלב, מבלי שידעה, שתזכה במתנות.

בית האם – רבקה רצה לבשר לבית אמה על הזמנת העבד לביתם.
בתקופת התנ"ך רווחו נישואים פוליגמיים (ריבוי נשים).
מי שמצבו הכלכלי איפשר לו יכול היה לשאת נשים ללא הגבלה.
המבנה המשפחתי היה כזה שלאב אחד היו
צאצאים מנשים אחדות. הילדים היו מרוכזים כל אחד במתחם הבית/האוהל
של אמותיהן. לכן רבקה רצה
לבית אמה, שם היה אחיה, לבן, הגבר הדומיננטי.

אמצעים אמנותיים, לשוניים

מילות מפתח ותפקידן באיפיון הדמויות

הפעלים רוץ ומהר, תופסים מקום חשוב במפגש של העבד עם רבקה.
נסמן אותם וננסה להבין את תפקידם באיפיון הדמויות.

טז וְהַנַּעֲרָה טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד, בְּתוּלָה, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ, וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל:
יז וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ:
יח וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי, וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ:
יט וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּות:
כ וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ, עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב, וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו:
כא וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְהוָֹה דַּרְכּוֹ אִם לֹא:
כב וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת, וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם:
כג וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ? הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין:
כד וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר:
כה וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם לָלוּן:
כו וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהוָֹה:
כז וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָֹה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם  אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי, אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהֹוָה בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי:
כח וַתָּרָץ הַנַּעֲרָ וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
כט וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן, וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן:
ל וַיְהִי כִּרְאֹות אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ, וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ, וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן:
לא וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ יְהוָֹה, לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ? וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים:

העבד –  רץ אל רבקה כשראה אותה. הריצה שלו מעידה על הדבקות שלו להצליח במשימתו.
רבקה – רבקה רצה וממהרת, מה ניתן ללמוד עליה? היא זריזה, היא חרוצה וגם חזקה.
לבן – גם הוא רץ. הוא מזמין את העבד להתארח בביתם. מתי? כשראה את תכשיטי הזהב שקבלה אחותו.

רצף פעלים כאמצעי ספרותי

כל העת פועלת רבקה בדבקות. רצף פעלים הוא סימן מובהק לפעילות אינטנסיבית.
כבר בהתחלה כשרואה אותה העבד, היא יורדת אל המעין, ממלאה את הכד ועולה. אינה מתעכבת, ממוקדת בעשייה שלה:
"וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל".

וכשהיא משקה את העבד:
סימו לב לריבוי הפעלים:
"וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי, וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ: 
וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּות: 
וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ, עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב, וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו".
סימנתי רק את הפעלים של העשייה.

דיון על ערך הנתינה – עזרה לזולת

על רבקה ניתן לומר שהיא בעלת יכולת של נתינה. מדוע?
היא נענית ברצון ובאדיבות לבקשת העבד, ואף עושה הרבה יותר ממה שביקש (השקתה את כל עשרת הגמלים עד שרוו).
נוכל לומר, שנתינה אמיתית, היא כזו שניתנת בשמחה ובסבר פנים יפות.

נתינה אמיתית נעשית ללא חשבון, ללא צפייה לגמול; נתתי לך, עכשיו תורך לתת לי. אז לא.
נתינה מכל הלב גורמת שמחה לנותן!
הידעתם שהנותן נהנה לפעמים יותר מהמקבל? תנסו.

האם מישהו יכול לספר על נתינה, עזרה לזולת, שגרמה לו להרגיש נפלא?

זהירות, אין כאן המלצה להיות פראייר של אף אחד. כל דבר במידה.

שאלות

שאלות תוכן

• היכן ומתי פגש העבד את רבקה?
• מה מיוחד במקום הזה?
• מה היה האות, הסימן שביקש העבד מאלהים?
• מה ביקש העבד מרבקה כשפגש אותה ומה השיבה לו? העתיקו את דו – השיח הראשון, פסוקים יז – יח רק הדברים ששניהם אמרו.
• מה העניק העבד לרבקה?
• מה ענתה רבקה לעבד ששאל אותה אם אפשר ללון בביתה. העתיקו את הפסוק.
• מה הייתה הסיבה שלבן רץ להזמין את העבד לביתם?
• איך קיבל אחיה של רבקה את פני העבד. העתיקו את הפסוק.

שאלות מתקדמות

1. מה למד העבד על תכונותיה של רבקה?
2. האם נכון לומר על רבקה: שהיא נאה דורשת (אומרת) ונאה מקיימת?
3. מה ההבדל בין לבן, אחי רבקה לרבקה?

שערו ודמיינו

1. מה הרגיש העבד כשהגיע לבאר המים? מה הרגיש כשראה את רבקה? מה הרגיש כשהאות התגשם?
2. מה חשבה רבקה כשראתה את העבד? מדוע מיהרה לעזור לו?
3. מה חשבו הנערות האחרות על רבקה השואבת? מה הרגישו כשראו את המתנות שהעניק לה העבד?

כתוב שרבקה הייתה: "טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד", כלומר יפהפייה, אבל אין תיאור של יופייה.
נסו לדמיין בכתב או בציור איך נראתה לפי המאפיינים הבאים:

צבע שיער
צבע עור
צבע עיניים
מה לבשה (אל תחשבו על האופנה של ימינו). סביר שהבגד שלה כיסה אותה.
שמנה או רזה?
גבוהה, או נמוכה?

בסיום תשוו מה כתבתם ותראו שאתם מודדים את רבקה לפי המדדים של ימינו, וזה ממש לא בהכרח, כך.