שמואל ב פרק יט – סיום המרד, בחזרה לכס המלוכה

המשך מרד אבשלום

תוכן העניינים בפרק יט

להתרשמות חלקית מתוכני הפרק 

– פירושי מילים והסברים (חלקי)
– האבל של דוד על אבשלום 
– יואב ודוד – תוכחה ואיום 

למנויים בלבד: 

♦  פירושי מילים והסברים
♦  סיכום, תוכן הפרק
♦  אבלו של דוד על אבשלום 
♦  יואב מוכיח ומאיים 
♦  דיונים במחנה ישראל להחזרת דוד לכס המלוכה 
♦  דוד משכנע את אנשי יהודה לתמוך בו 
♦  מינוי עמשא לשר צבא 
♦ דוד ושמעי בן גרא
♦  דוד ומפיבושת. 
♦  דוד גומל טובה לברזילי הגלעדי 
♦  העימות בין ישראל ליהודה. 
♦  שעורי בית ודפי עבודה

בשורת מותו של אבשלום היתה קשה לדוד, הוא מאן להתנחם, הסתגר, התעלם מכולם, עד שיואב התערב. 
מעתה מתחיל שיקום שילטונו של דוד, נשמע על הוויכוח בין אנשי ישראל ויהודה להחזרת השילטון לידי דוד, על מינויו של עמשא בן יתר לשר צבא, ועל פגישותיו של דוד עם שמעי בן גרא, מפיבושת בן שאול, וברזילי הגלעדי.

פירושי מילים והסברים

לקבלת הפירושים הניחו את מצביע העכבר על המילים המסומנות. 

א וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ, וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר, וַיֵּבְךְּ, וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ: "בְּנִי אַבְשָׁלוֹם, בְּנִי, בְנִי אַבְשָׁלוֹם, מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי, תַחְתֶּיךָ, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי, בְנִי".
ב וַיֻּגַּד לְיוֹאָב: "הִנֵּה הַמֶּלֶךְ בֹּוכֶה, וַיִּתְאַבֵּל עַל אַבְשָׁלוֹם".
ג וַתְּהִי הַתְּשֻׁעָה בַּיּוֹם הַהוּא לְאֵבֶל לְכָל הָעָם, כִּי שָׁמַע הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנו.
ד וַיִּתְגַּנֵּב הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לָבוֹא הָעִיר, כַּאֲשֶׁר יִתְגַּנֵּב הָעָם הַנִּכְלָמִים בְּנוּסָם בַּמִּלְחָמָה.
ה וְהַמֶּלֶךְ לָאַט אֶת פָּנָיו, וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ קוֹל גָּדוֹל: "בְּנִי אַבְשָׁלוֹם, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי, בְנִי".
ו וַיָּבֹוא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ הַבָּיִת, וַיֹּאמֶר: "הוֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת פְּנֵי כָל עֲבָדֶיךָ הַמְמַלְּטִים אֶת נַפְשְׁךָ הַיּוֹם וְאֵת נֶפֶשׁ בָּנֶיךָ וּבְנֹותֶיךָ וְנֶפֶשׁ נָשֶׁיךָ וְנֶפֶשׁ פִּלַגְשֶׁיךָ,
ז לְאַהֲבָה אֶת שֹׂונְאֶיךָ וְלִשְׂנֹוא אֶת אֹוהֲבֶיךָ, כִּי הִגַּדְתָּ הַיּוֹם, כִּי אֵין לְךָ שָׂרִים וַעֲבָדִים, כִּי יָדַעְתִּי הַיּוֹם כִּי לוּ אַבְשָׁלוֹם חַי, וְכֻלָּנוּ הַיּוֹם מֵתִים, כִּי אָז יָשָׁר בְּעֵינֶיךָ.
ח וְעַתָּה, קוּם צֵא וְדַבֵּר עַל לֵב עֲבָדֶיךָ, כִּי בַיהֹוָה נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי אֵינְךָ יוֹצֵא אִם יָלִין אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה, וְרָעָה לְךָ זֹאת מִכָּל הָרָעָה, אֲשֶׁר בָּאָה עָלֶיךָ מִנְּעֻרֶיךָ עַד עָתָּה".
ט וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בַּשָּׁעַר, וּלְכָל הָעָם הִגִּידוּ לֵאמֹר, הִנֵּה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בַּשַּׁעַר. וַיָּבֹוא כָל הָעָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְיִשְׂרָאֵל נָס אִישׁ לְאֹהָלָיו.
י וַיְהִי כָל הָעָם נָדוֹן בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הַמֶּלֶךְ הִצִּילָנוּ מִכַּף אֹויְבֵנוּ, וְהוּא מִלְּטָנוּ מִכַּף פְּלִשְׁתִּים, וְעַתָּה בָּרַח מִן הָאָרֶץ מֵעַל אַבְשָׁלוֹם,
יא וְאַבְשָׁלוֹם אֲשֶׁר מָשַׁחְנוּ עָלֵינוּ מֵת בַּמִּלְחָמָה, וְעַתָּה לָמָה אַתֶּם מַחֲרִישִׁים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶך?" 
יב וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁלַח אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר: "דַּבְּרוּ אֶל זִקְנֵי יְהוּדָה לֵאמֹר, לָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹונִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ". וּדְבַר כָּל יִשְׂרָאֵל בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ. 
יג אַחַי אַתֶּם, עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתֶּם, וְלָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹונִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ.

אבלו של דוד על אבשלום

פסוקים א-ט¹

עם קבלת הבשורה על מותו של אבשלום, התבודד דוד בחדר שמעל שער החומה. דוד היה אבל וכואב.
הוא היה מעדיף למות במקום אבשלום: "בְּנִי אַבְשָׁלוֹם, בְּנִי, בְנִי אַבְשָׁלוֹם, מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי, תַחְתֶּיךָ, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי, בְנִי".
הסתגרותו של המלך מנעה מאנשיו לחגוג את הניצחון. הם חזרו לעיר כגנבים, בשקט, כצבא שנחל מפלה: 
"וַתְּהִי הַתְּשֻׁעָה בַּיּוֹם הַהוּא לְאֵבֶל לְכָל הָעָם" 
והמלך המשיך לזעוק: "בְּנִי אַבְשָׁלוֹם, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי, בְנִי". 

יואב מוכיח ומאיים
פסוקים ו-ט¹

תוכחה 
כשדווח ליואב על המלך השקוע בעצב הפרטי שלו ומתעלם מהעם, הוא הוכיח אותו בכעס רב: 

•   דוד פגע בכל האנשים שתמכו בו, שעזרו לו להימלט, מעבדיו ועד משפחתו הקרובה. 
•   בניגוד לשכל הישר דוד אוהב את מי ששונא אותו (אבשלום), ושונא את אוהביו. 
•   אילו אבשלום היה חי וכולם, מתים – דוד היה מרוצה.

איום 
יואב נשבע שאם דוד לא יצא לקבל את פני העם, הוא יגרום לכך שאיש לא יתמוך בו, וזה יהייה האסון הגדול ביותר שיפקוד אותו מאז נעוריו. 
דוד שמע ליואב, התיישב בשער העיר, וקיבל את פני העם שבאו לחלוק לו כבוד.

מדוע ציית דוד ליואב?
א. הוא ידע שיואב צודק, שהוא חייב לקבל את פני האנשים שסיכנו עצמם למענו.
ב. הוא פחד מיואב. מעמדו של יואב בעם ובקרב הצבא היה חזק; הוא היה עלול להמרידם נגד דוד.  

מדוע נהג יואב כפי שנהג? 
האם לא הבין שהמלך מתאבל?
שני דברים הכעיסו אותו: 
במישור הלאומי: יואב האמין שמנהיג חייב להתחשב, בראש ובראשונה בעמו, ובעיותיו האישיות חייבות להיות משניות. 
במישור האישי: איך ניתן להתאבל על בן שכל כך הֵרע לאביו? 

דיונים במחנה ישראל להחזרת דוד לכס המלוכה 

פסוקים ט² יא 
להמשך קריאה..