שמואל א פרק כה – דוד, נבל ואביגיל

סיפורי שאול, דוד ויהונתן (פרקים יח – כה)

תוכן העניינים

להתרשמות חלקית מתוכני הפרק 
– פירושי מילים והסברים (חלקי)
– פסוק א
– מצג, מבוא 
– העימות בין דוד לנבל
– דברי המשלחת של דוד לנבל

למנויים בלבד

♦ פירושי מילים והסברים 
♦ סיכום, תוכן הפרק
♦ פסוק א
♦ מצג, מבוא 
♦ העימות בין דוד לנבל
– דברי המשלחת של דוד לנבל
– תגובת נבל לבקשת דוד
– תגובת דוד לדברי נבל
– מי צודק בריב הזה?
♦ אביגיל, אשת נבל נרתמת להצלת המצב
– אביגיל ונערו של נבל
– אביגיל מתחילה לפעול  
♦ המפגש בין דוד לאביגיל 
♦ נאום אביגיל 
– תמצית הנאום של אביביל
– נאום אביגיל בהרחבה
♦ תשובת דוד לאביגיל
♦ מות נבל
♦ נישואי דוד ואביגיל
♦ מילים מנחות בסיפור
♦ שמואל א פרק כה – דוד, נבל ואביגיל
♦ שעורי בית ודפי עבודה

פירושי מילים והסברים

הניחו את מצביע העכבר על המילים הצבועות כחול

א וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה. וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר פָּארָן.

ב וְאִישׁ בְּמָעוֹן וּמַעֲשֵׂהוּ בַכַּרְמֶל. וְהָאִישׁ גָּדוֹל מְאֹד, וְלוֹ צֹאן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְאֶלֶף עִזִּים. וַיְהִי בִּגְזֹוז אֶת צֹאנוֹ בַּכַּרְמֶל.
ג וְשֵׁם הָאִישׁ נָבָל, וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ אֲבִגָיִל, וְהָאִישָּׁה טוֹבַת שֶׂכֶל, וִיפַת תֹּאַר, וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים וְהוּא כָלִבִּי. 
ד וַיִּשְׁמַע דָּוִד בַּמִּדְבָּר כִּי גֹוזֵז נָבָל אֶת צֹאנוֹ. 
ה וַיִּשְׁלַח דָּוִד עֲשָׂרָה נְעָרִים וַיֹּאמֶר דָּוִד לַנְּעָרִים: "עֲלוּ כַרְמֶלָה, וּבָאתֶם אֶל נָבָל וּשְׁאֶלְתֶּם לוֹ בִשְׁמִי לְשָׁלוֹם. 
ו וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי, וְאַתָּה שָׁלוֹם, וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם, וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם.
ז וְעַתָּה שָׁמַעְתִּי כִּי גֹוזְזִים לָךְ. עַתָּה, הָרֹועִים אֲשֶׁר לְךָ הָיוּ עִמָּנוּ. לֹא הֶכְלַמְנוּם וְלֹא נִפְקַד לָהֶם מְאוּמָה כָּל יְמֵי הֱיוֹתָם בַּכַּרְמֶל. 
ח שְׁאַל אֶת נְעָרֶיךָ וְיַגִּידוּ לָךְ, וְיִמְצְאוּ הַנְּעָרִים חֵן בְּעֵינֶיךָ, כִּי עַל יוֹם טוֹב בָּאנוּ. תְּנָה נָּא אֵת אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲבָדֶיךָ וּלְבִנְךָ לְדָוִד. 
ט וַיָּבֹואוּ נַעֲרֵי דָוִד וַיְדַבְּרוּ אֶל נָבָל כְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּשֵׁם דָּוִד, וַיָּנוּחוּ.
י וַיַּעַן נָבָל אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיֹּאמֶר: "מִי דָוִד? וּמִי בֶן יִשָׁי? הַיּוֹם רַבּוּ עֲבָדִים הַמִּתְפָּרְצִים אִישׁ מִפְּנֵי אֲדֹנָיו. 
יא וְלָקַחְתִּי אֶת לַחְמִי וְאֶת מֵימַי וְאֵת טִבְחָתִי אֲשֶׁר טָבַחְתִּי לְגֹוזְזָי, וְנָתַתִּי לַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי אֵי מִזֶּה הֵמָּה?!" 
יב וַיַּהַפְכוּ נַעֲרֵי דָוִד לְדַרְכָּם, וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹואוּ, וַיַּגִּידוּ לוֹ כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
יג וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲנָשָׁיו: "חִגְרוּ אִישׁ אֶת חַרְבּוֹ". וַיַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת חַרְבּוֹ, וַיַּחְגֹּור גַּם דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ. וַיַּעֲלוּ אַחֲרֵי דָוִד כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וּמָאתַיִם יָשְׁבוּ עַלהַכֵּלִים. 
יד וְלַאֲבִיגַיִל, אֵשֶׁת נָבָל, הִגִּיד נַעַר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים לֵאמֹר: "הִנֵּה שָׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים מֵהַמִּדְבָּר לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹונֵינוּ וַיָּעַט בָּהֶם.
טו וְהָאֲנָשִׁים טֹובִים לָנוּ מְאֹד, וְלֹא הָכְלַמְנוּ וְלֹא פָקַדְנוּ מְאוּמָה כָּל יְמֵי הִתְהַלַּכְנוּ אִתָּם, בִּהְיוֹתֵנוּ בַּשָּׂדֶה. 
טז חוֹמָה הָיוּ עָלֵינוּ גַּם לַיְלָה גַּם יוֹמָם, כָּל יְמֵי הֱיוֹתֵנוּ עִמָּם רֹועִים הַצֹּאן.
יז וְעַתָּה דְּעִי וּרְאִי מַה תַּעֲשִׂי, כִּי כָלְתָה הָרָעָה אֶל אֲדֹונֵינוּ וְעַל כָּל בֵּיתוֹ. וְהוּא בֶּן בְּלִיַּעַל מִדַּבֵּר אֵלָיו". 
יח וַתְּמַהֵר אֲבִיגַיִל וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם, וּשְׁנַיִם נִבְלֵי יַיִן, וְחָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיוֹת וְחָמֵשׁ סְאִים קָלִי, וּמֵאָה צִמֻּקִים וּמָאתַיִם דְּבֵלִים וַתָּשֶׂם עַל הַחֲמֹורִים.
יט וַתֹּאמֶר לִנְעָרֶיהָ: "עִבְרוּ לְפָנַי, הִנְנִי אַחֲרֵיכֶם בָּאָה", וּלְאִישָׁהּ נָבָל לֹא הִגִּידָה. 
כ וְהָיָה הִיא רֹוכֶבֶת עַל הַחֲמוֹר, וְיֹורֶדֶת בְּסֵתֶר הָהָר, וְהִנֵּה דָוִד וַאֲנָשָׁיו יֹורְדִים לִקְרָאתָהּ, וַתִּפְגֹּושׁ אֹותָם.
כא וְדָוִד אָמַר: "אַךְ לַשֶּׁקֶר שָׁמַרְתִּי אֶת כָּל אֲשֶׁר לָזֶה בַּמִּדְבָּר, וְלֹא נִפְקַד מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מְאוּמָה, וַיָּשֶׁב לִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה. 
כב כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאֹויְבֵי דָוִד וְכֹה יֹוסִיף אִם אַשְׁאִיר מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ עַד אוֹר הַבֹּוקֶר מַשְׁתִּין בְּקִיר".

כג וַתֵּרֶא אֲבִיגַיִל אֶת דָּוִד, וַתְּמַהֵר וַתֵּרֶד מֵעַל הַחֲמוֹר, וַתִּפֹּול לְאַפֵּי דָוִד עַל פָּנֶיהָ, וַתִּשְׁתַּחוּ אָרֶץ.

להמשך קריאה

פסוק א

פסוק א¹ החלק הראשון של פסוק אינו מגופו של הסיפור. 
הוא מדווח על מותו של שמואל וקבורתו בעירו רמה: "וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה". 
מידע מקדים זה חשוב להבנת פרק כח שבהמשך.

פסוק א² מדווח על התיישבותם של דוד ואנשיו במדבר פארן הרחק מהישג ידו של שאול: "וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר פָּארָן". 

מצג, מבוא

פסוקים ב-ג

מידע על שתי הדמויות המרכזיות בסיפור: נבל הכרמלי ואשתו אביגיל.

נָבָל 
מקום מגורים – מָעוֹן – יישוב בנחלת שבט יהודה.
מקום תעסוקה – כַּרְמֶל – אזור בנחלת שבט יהודה.
מצב כלכלי – עשיר מאד: "וְהָאִישׁ גָּדוֹל מְאֹד, וְלוֹ צֹאן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְאֶלֶף עִזִּים". 
זמן – ימי גֵּז הצאן.
ייחוס משפחתי – נבל בן למשפחת כַּלב: "כָלִבִּי". 
תכונות אופי – איש רע, עושה מעשי רשע: "וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים"

אֲבִגָיִל 
תכונות אופי: "טוֹבַת שֶׂכֶל, וִיפַת תֹּאַר". לדעתו של המספר האישה מושלמת.

הניגוד בין הבעל לאישה משתמע מעיצוב המשפט:
וְשֵׁם הָאִישׁ נָבָל, וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ אֲבִגָיִל,
וְהָאִישָּׁה טוֹבַת שֶׂכֶל, וִיפַת תֹּאַר, וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים.

אופיו הרע של נבל מודגש בכפל מילים: גם קָשֶׁה וגם רַע מַעֲלָלִים.

העימות בין נבל לדוד

פסוקים ד-יג

הסבר מקדים:
דוד ואנשיו ישבו במדבר, כַּרְמֶל. מקום שאינו שייך באופן רשמי לשבטים. 
הימים שבהם רועי הצאן גזזו את הצמר, היו ימי שמחה וחג. 
כשנודע לדוד במדבר שנבל גוזז את צאנו, הוא שלח אליו משלחת של עשרה נערים, וביקש בפנייה מאד מנומסת
מענק, תשלום. 
בהמשך תוסבר בקשתו של דוד.

דברי המשלחת של דוד לנבל

פנייה לנבל

דוד הורה לאנשיו לדרוש בשלומו של נבל: "וּבָאתֶם אֶל נָבָל וּשְׁאֶלְתֶּם לוֹ בִשְׁמִי
לְשָׁלוֹם". 
♠ דוד מרבה בדברי נימוס וברכה.
♠ מביא טיעונים לכך שהוא ראוי לקבל תשורה מידי נבל.
♠ רק בסיום דבריו הוא מציין את בקשתו. 

דברי המשלחת של דוד לנבל
ברכה	דוד מברך את נבל  וכל אשר לו ב'שלום'.	"ואֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי, וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם".
עיתוי	מציינים את העובדה שחג הגֵז – זמן שמחה.  נוהגים בו ברוחב לב.	"וְעַתָּה שָׁמַעְתִּי כִּי גֹוזְזִים לָךְ.."
סיבה	היחס המיוחד שקיבלו  רועי נבל מדוד ואנשיו.	"הָרֹועִים אֲשֶׁר לְךָ הָיוּ עִמָּנוּ (בשטח שלנו).  לֹא הֶכְלַמְנוּם, וְלֹא נִפְקַד לָהֶם מְאוּמָה כָּל יְמֵי הֱיוֹתָם בַּכַּרְמֶל".
הוכחה	נערי נבל יעידו שדברי  דוד נכונים.	"שְׁאַל אֶת נְעָרֶיךָ וְיַגִּידוּ לָךְ".
הכנה לבקשה	דוד חוזר על מילות הנימוס, ועל כך שמדובר ביום חג.	"וְיִמְצְאוּ הַנְּעָרִים חֵן בְּעֵינֶיךָ, כִּי עַל יוֹם טוֹב בָּאנוּ".
בקשה	דוד מבקש מענק,  אך אינו קובע את  מידתו.	"תְּנָה נָּא אֵת אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲבָדֶיךָ וּלְבִנְךָ לְדָוִד".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נערי דוד מסרו לנבל את דברי דוד: "וַיָּבֹואוּ נַעֲרֵי דָוִד וַיְדַבְּרוּ אֶל נָבָל כְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּשֵׁם דָּוִד, וַיָּנוּחוּ". 

תגובת נבל לבקשת דוד 

להמשך קריאה