חיי היום יום בתקופת התנ"ך – כתב, וכתיבה

השימוש בכתב חל בשלב מאוחר יחסית בהתפתחותו של עם ישראל.
בתחילה הועברו המסורת, המנהגים והסיפורים בעל פה מאב לבנו מדור לדור.
בשלב מאוחר יותר החלו מעלים את הדברים על הכתב.

מי כתב?

בתקופת התנ"ך לא למדו קרוא וכתוב, ולא היה קיים המושג של 'לימוד חובה'.
רוב האנשים לא ידעו קרוא וכתוב. הכותבים היוו שכבה מצומצמת של משכילים,
שבאו משורות הכהנים, ובני הפקידות הגבוהה, המכונים 'סופרים'. 

באילו חומרי כתיבה השתמשו?

במצרים העתיקה כתבו על פפירוס, אותו הפיקו מצמח הגומא.   

שימו לב לפקיד המצרי, הכותב, בתמונה שלמטה. הפקיד יושב על הרצפה,
ברגלים מוצלבות (ישיבה מזרחית), ועל ברכיו מונח לוח עץ וכלי כתיבה. 

במסופוטמיה (ארצות המזרח הקדום שבאיזור הפרת והחידקל, טורקיה,
סורייה, לבנון), כתבו על לוחיות חימר (בוץ וטיט מיובשים); 
על אבנים ועל קלף עשוי מעור בהמה. 

מכשירי הכתיבה 
גזיר עץ מחודד בקצהו (דומה לעיפרון, אבל ללא העופרת) לכתיבה על פפירוס וקלף. 
חרט (אבן, או מתכת), לחריטה על אבנים. 
צבעים יצרו מצמחים ומינרלים מהולים במים.

סוגי הכתב

כתב הציורים (כתב פיקטוגרפי, picture) קדם לאותיות. 
במצרים העתיקה במשך אלפי שנים כתבו בכתב הציורים, הירוגליפים
(כתב 'החרטומים').

באשור ובבל, דיברו בשפה האכדית, שה3ייתה השפה הבינלאומית
של אותם הימים (כמו האנגלית בימינו).

הכתב הזה מכונה בפי החוקרים של ימינו כתב יתדות, משום שהאותיות 
דמויות יתד. 

בישראל של תקופת הבית הראשון (1000 – 586) נהוג היה הכתב העברי הקדום. 

בתקופת בית שני השתמשו בכתב המרובע (המגילות הגנוזות), הדומה לזה של ימינו. 

שעשועי כתיבה

משימה לילדים: כל אחד יכתוב את שמו בכתב עברי עתיק מהטבלה שלמעלה. 
הנאה מובטחת.

למעבר לפרק  תחבורה ודרכים לחצו כאן 
למעבר לפרק  ארמונות ובתים לחצו כאן:
למעבר לפרק  אירושין ונישואין לחצו כאן 
למעבר לפרק  אופנה וביגוד לחצו כאן 
למעבר לפרק לידה וברית מילה לחצו כאן