לידה וברית מילה בתנ"ך

לידה

מה מקור הביטוי 'כורעת ללדת'? 
על כלתו של עלי הכהן נאמר: "וַתִּכְרַע וַתֵּלֶד". עם היוודע לה דבר מותם של בעלה, חמיה, עלי הכהן, ושביית ארון ה' ביד הפלישתים (שמואל א פרק ד, יט), תקפו אותה צירים והיא ילדה את בנה.

מדוע לכרוע? 
מפני שנשים בתקופת התנ"ך ילדו בכריעה, ישיבה.

נשים, מיילדות, שזה היה מקצוען, סייעו לאישה בעת הלידה, והמיילדת של רחל הרגיעה אותה בעת לידתו של בנימין: "וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי (אל תפחדי), כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן" (בראשית לה, יז). כל כך חשוב היה לאישה ללדת בנים. 

בתמונה שלפנינו נראית מלכה מצרית כורעת ללדת, והאלה חתחור, תומכת בה משני
צדדיה.           
                                   

פרעה שרצה לפגוע ביְלודה של בני ישראל ציווה על המיילדות העבריות: 
"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹות הָעִבְרִיֹּת… בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם: אִם בֵּן הוּא וַהֲמִיתֶּן אֹותוֹ, וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה (תחייה)" שמות א, טו-טז. 
הנשים העבריות במצרים ילדו על משטח שמכונה "אָבְנָיִם", בדומה לאבניים שעליהם יוצר הקדר. 
האל המצרי חנום, יוצר האדם, על פי המיתולוגיה המצרית הקדומה, מתואר כקדר שיוצר אדם. 
האישה הכורעת על האבניים, היא כאילו שותפה של האל ביצרת האדם. 

ברית מילה

מצוות המילה היא מצווה ראשונה שנצטווה עליה אברהם, זמן רב לפני שנתנו החוקים והמצוות 
בהר סיני. 
אברהם צווה למול את עצמו ואת בניו בגיל שמונה ימים. 
חוק המילה חל גם על בני משק הבית, העבדים.
אלא שאברהם היה במעמד הברית שלו בן תשעים ותשע שנים! ישמעאל – בן שלוש עשרה (זה הגיל בו המוסלמים אמורים למול עצמם, אבל הם מקדימים לעשות את הפעולה הזו כשהילדים צעירים יותר). 
יצחק נימול בהיותו בן שמונה ימים ואז אברהם ערך משתה גדול.

ברית היא חוזה, שבו כל אחד מהצדדים מחוייב לשני. 
מצאנו סוגים שונים של בריתות/חוזים שנערכו בתקופת התנ"ך (ברית בין הבתרים, בריתות שמלוות שבועה ואכילה). 

ברית זו בין ה' לאברהם התקיימה לפני לידת יצחק. בתמורה לנאמנותו של אברהם, הבטיח לו ה' צאצאים רבים. 
בברית המילה מתבצע חיתוך בבשרו של הגבר. 
מדוע דווקא "שם"?
כי מקום זה מסמל את פריונו, יכולת ההולדה שלו.

ברית מילה רק לבני ישראל?

לישראל לא הייתה בלעדיות על ברית המילה! 
עמים אחרים בסביבה נהגו למול עצמם. 
ירמיהו מונה רשימה של עמים אלה ובתוכם יהודה: מִצְרַיִם, יְהוּדָה, אֱדוֹם, בְּנֵי עַמּוֹן, מוֹאָב, קְצוּצֵי פֵאָה (שבטים שנהגו לגזוז את פאות זקנם.

עדות לקיום ברית מילה במצרים העתיקה תמצאו בתבליט שלפנינו:

בימינו, יהודים ומוסלמים ממשיכים למול את בשרם כחלק מקיום מצוות הדת שלהם.