ההיסטוריה של התנ"ך חובקת תקופה של אלף וחמש מאות שנה לערך
(הכל לפני הספירה), אבל הסקירה שלפנינו תהייה כללית ותמציתית.
| אהל, אהלים |
אבות האומה, אברהם יצחק ויעקב גרו באהלים.
אבותינו היו נוודים, רועי צאן שעברו ממקום למקום עם העדרים כדי לספק
להם מים ומקומות מרעה.
כשאברהם, הגיע לארץ כנען הוא עבר לארכה והתיישב בכל פעם במקום אחר: שכם, בית אל, חברון ובאר-שבע, ווהגיע גם למצרים.
יעקב ובניו אף הם ירדו למצרים בגלל הבצורת והרעב ששררו בארץ כנען.
ועוד סיפור מעניין ומוכר:
יעקב יעקב בחברון בעת שהוא שלח את יוסף לראות את שלום אחיו, ששהו עם הצאן, עשרות ק"מ משם, בדותן, שליד שכם (בראשית לז).
סיפור זה ממחיש יפה את נדודי אבותינו הרועים.
מדוע אהל?
האהל שימש בית לרועים הנוודים בגלל הקלות (יחסית) שבה ניתן לפרק אותו ולהרכיבו מחדש.
האהל הכיל ציוד בסיסי, מחצלות לישיבה ולשינה, ה'מטבח' – תנור בוץ או אבנים, שימש לבישול ולאפייה, והוא עמד מחוץ לאהל.
האהל המפורסם ביותר בתנ"ך הוא אהל אברהם, שבעת שישב בפתחו הופיעו לפניו שלושת המלאכים: "וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בְּאֵלֹונֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹושֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם.וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹושָׁה אֲנָשִׁים נִיצָּבִים עָלָיו" (בראשית לא, א-ב)
היכן היו הנשים? לאנשים אמידים היו אהלים מיוחדים בהם שכנו הנשים וילדיהן הקטנים.
תיאור יפה של החלוקה הזאת מופיע בסיפור בריחתם של יעקב ומשפחתו מלבן הארמי, שרדף אחריהם בטענה (הנכונה), שגנבו את התרפים שלו, אליליו. יעקב שלא ידע, שרחל גנבה אותם, היה בטוח שלא יימצאו במחנה שלו, ולכן איפשר ללבן לחפש באהלים:
"וַיָּבֹוא לָבָן בְּאֹהֶל יַעֲקֹב וּבְאֹהֶל לֵאָה, וּבְאֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהֹות (שתי השפחות בלהה וזלפה)
וְלֹא מָצָא. וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה, וַיָּבֹוא בְּאֹהֶל רָחֵל" בראשית לא, לג)". גם שם הוא לא מצא את התרפים, כי רחל הייתה חכמה ממנו.
יעקב באמת היה עשיר מאד.
| סוכה, סוכות |
סוכות, לא רק בחג הסוכות.
הסוכה אף היא, נחשבת מקום מגורים ארעי, זמני, ובתקופת נדודי ישראל במדבר, אחרי יציאת מצרים, הם גרו בסוכות, כפי שהצהיר ה': "כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" ( ויקרא כג, מ).
לזכר ישיבתם של בני ישראל בסוכות, אנו חוגגים בכל שנה את חג הסוכות במשך שבעה ימים.
♦ בסוכות, התגוררו גם שומרי כרמים ומטעים אחרים.
♦ סוכות שמימשו גם מכלאות לבעלי חיים.
| בית, בתים |
הסבר קצרצר
המילה 'בית' בתנ"ך היא בעלת מספר משמעויות. הנה חלק מהן:
בניין למגורים, דירה, משפחה, שבט, שושלת (בית דוד).
כשאומרים 'בית' מתכוונים למקום מגורים קבוע מאבן, לבנים או עץ.
עם כיבוש הארץ וההתנחלות בה, בתהליך איטי שנמשך זמן רב בו הפכו בני ישראל הנוודים, רועי הצאן, ליושבי קבע, נבנו בתי האבן והלבנים, ואז גם החלו לצמוח כפרים ומאוחר יותר ערים.
ערים נבנו ליד מקור מים (אל תשכחו, אין ברזים בבתים), במקום גבוה (שניתן להגן עליהם), ובדרך כלל גם ליד דרכי מעבר ראשיות.
כפרים היו פזורים סביב לערים, ובהם התגוררו החקלאים עובדי האדמה.
רוב תושבי העיר היו בעלי מעמד גבוה, עשיר: שרים, פקידים, כהנים וסוחרים. מטבע הדברים שבתיהם היו מפוארים מבתי הכפריים, שחלקם המשיכו לגור באהלים.
ממה בנו?
עיקר הבנייה נעשתה מחומר הבנייה הזמין ביותר, טין, בוץ (לעיתים הוסיפו קש), אותו לשו ברגליים הניחו וייבשו בשמש או בתנורים.
הבתים היו קטנים במושגים של היום, אפילו קטנטנים.
רחובות הערים – צרים במושגים של היום, ברוחב שהתאים למעבר בעלי חיים ועגלות תחבורה
בית ישראלי טיפוסי מכונה: "בית ארבע המרחבים". מפני שהשטח היה מחולק לארבע חלקים.
בתמונה משמאל
דגם בית 4 מרחבים בעל שתי קומות.
מספר 1,2,3 הוא חצר בת 3 חלקים.
שם בישלו, ואיחסנו מצרכי מזון בכדי אגירה מחרס.
מס. 4 הוא החלק המקורה, הפנימי
של הבית.
גג הבית – לגגות היה שימוש חשוב: ליבש פשתים (כמו רחב), מיני גידולים אחרים, לשינה בתקופת הקיץ החמה, ולתפוס בריזה כמו שדוד המלך עשה על גג הארמון (שמואל ב פרק יא)
| ארמונות ובתי פאר |
כמו בכל תחומי החיים בהם יש השפעה תרבותית בין ארצות, גם האדריכלות הישראלית הושפעה מארצות הסביבה.
הבתים המפוארים נבנו מאבנים שנחצבו בהר, אבני גזית (ראו את בתי ירושלים כיום). בתי העשירים גם רוצפו בעץ, צופו בעץ וגם תקרתם הייתה עשוייה עץ.
עצים יקרים נקנו בחו"ל, בלבנון: ארזים וברושים, הם שמשו בעיקר לבניית בנייני ציבור ממלכתיים.
ארמונות
אל תדמיינו ארמונות בסגנון הארמון של סינדרלה והסרטים המצויירים.
הארמונות היו בראש ובראשונה מקומות מבוצרים, שכנו במקום הגבוה ביותר ליד המקדשים, כדי שניתן יהייה להגן עליהם.
פנים הארמון היה מהודר, קירות בציפוי עץ עיטורים, ציורים, עמודים בעלי כותרות, רהיטי עץ מצופים בזהב ומשובצים אבנים יקרות, ועוד ועוד. תלוי בעשרו של המלך.
בתים מפורסמים בתנ"ך
ביתה של רחב – בתוך קיר החומה. בערים שהוקפו בחומות כפולות, "חומות סוגרים", בנו בין שתי החומות חדרים. שם התגוררה רחב, ולכן יכלה להבריח את המרגלים מחלון ביתה: "וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת" יהושע ב טו).
ארמונו של שלמה – מכונה גם בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן כל קירותיו חופאו בארזי הלבנון, הוא היה רחב ידיים, עמודים בעלי כותרות תמכו את האולמות שלו, ושובצו בו אבנים יקרות. היו לו כלי כסף וזהב
כיסא שלמה
חומר: שן פיל מצופה זהב, ומשובץ באבנים יקרות.
מבנה: שש מדרגות הובילו למושב (כדי שהמלך יהייה גבוה מעל כולם),
מעקות זהב בכל צד, ושני אריות בכל מדרגה מימין ומשמאל, ביחד 12 אריות (האריה סמל לכוח).
בתמונה שלפניכם כיסא מלכות מצופה זהב
ואבנים יקרות של המלך המצרי
תות ענח אמון (1341-1323), הוא קדם
לשלמה המלך בכ – 350 שנה.
נשווה בין תיאור כסאו של שלמה לבין
כסאו של המלך תות.
התבוננו בכסאו של תות, ומצאו רכיבים
דומים
לכסאו של שלמה.
אחאב מלך ישראל
התנ"ך אמנם לא אוהב אותו, אבל הוא היה מלך עשיר ובעל מעמד בינלאומי.
לאחאב היה ארמון אחד (היכל), ביזרעאל (שבגללו הוא חמד את כרמו של נבות).
ארמון שני היה לאחאב בבירתו שומרון. ארמון זה מכונה "ארמון שן" שהיה מעוטר בשנהבים (חיטי פילים)
אחשוורוש
במגילת אסתר יש תיאור מפורט על ארמונו של אחשוורוש המלך הפרסי, כמובן שארמונות מלכי יהודה וישראל, שהיו ממלכות קטנות היו מפוארים פחות.
תוכלו להתרשם מהדרו של אחשוורוש במגילת אסתר פרק א.
למעבר לפרק כתב וכתיבה בתקופת התנ"ך לחצו כאן
למעבר לפרק תחבורה ודרכים לחצו כאן
למעבר לפרק אירושין ונישואין לחצו כאן.
למעבר לפרק אופנה וביגוד לחצו כאן
למעבר לפרק לידה וברית מילה לחצו כאן
