אופנת הביגוד בימינו משתנה בקצב מהיר (המניע – כסף, הרבה כסף), שלא לדבר
על המלתחות הפרטיות שלנו שמפוצצות בפרטי בגדים.
אם לפני מספר שנים האופנה התחלפה פעמיים בשנה (חורף וקיץ), היום היא
משתנה בכל רבעון (ראו רשת 'זארה').
אופנה מתחדשת בתנ"ך? אין דבר כזה.
במשך אלפי שנים אופנת העולם הקדום לא השתנתה!!!
תקופת התנ"ך כוללת כאלף חמש מאות שנים. אל תצפו להתפתחויות
מרעישות בתחום!
עולם התנ"ך היה עולם מעמדי של שווים יותר ושווים פחות. בראש הפירמידה
עמדו השליטים ואחריהם פחות או יותר לפי סדר זה מפקדי צבא, שרים וכוהנים,
סוחרים, המוני העם ועבדים.
המעמדות הגבוהים התאפיינו בבגדים שונים מאלה של ההמונים.
גם עמים ושבטים בידלו עצמם בסגנון הלבוש שלהם.
אם נתבונן במקום הרב לאומי ביותר, שדה תעופה, נשמע שם בליל של שפות,
אבל לא נוכל להבחין במוצא הלאומי או המדיני של האנשים, כי כולנו מתלבשים
בטרנד אופנתי חובק עולם (אפילו סבתות כמוני לובשות ג'ינס).
על מי נדבר?
רוב דברנו יוקדש לעם הפשוט, שהוא גם הרוב המכריע באוכלוסיה, אבל גם
לשכבה השמנה.
הדוגמאות הבאות ילמדו עד כמה המלתחה האישית הייתה מצומצמת.
מעמד הר סיני
לפני מעמד הר סיני וקבלת התורה ציווה ה' על העם להתכונן שלושה ימים,
לנקות עצמם, ולכבס את בגדיהם: "וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם.. וַיֵּרֶד משֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם
וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹותָם (שמות יט, י;יד).
למה לכבס?
אי אפשר להוציא בגדים מהארון? אי אפשר לקנות בגדים? אין בגדי חג ומסיבות?
נכון, התשובה – לא.
חשבו על אוהלי אבותינו הנוודים, גם ארון לא תמצאו בהם.
בגדו היחיד של הלווה העני
לעיתים נאלצו עניים למסור את הבגד העליון שלגופם כמשכון (תמורת מזון או
בתמורה למשהו חיוני אחר). זו הייתה כנראה תופעה רווחת, ולכן התורה מצווה
על המלווה להחזיר לעני את בגדו לעת ערב, כי הבגד שימש אותו גם כשמיכה:
"אִם חָבֹול תַּחְבֹּול שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ
לְעֹורוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב (שמות כב, כה-כו).
יוסף ובנימין
נעזוב לרגע את המון העם ונעבור ליוסף, נסיך מצרים, המשנה למלך מצרים שולח
לאחיו האהוב בנימין, "ְחָמֵשׁ חֲלִיפֹות שְׂמָלֹות" (בראשית מה, כב).
קמצן?
ממש לו. במושגים של אותם ימים זו מתנה נדיבה. יש להניח שהבדים היו מאיכות מיוחדת.
מהי הסיבה למיעוט הביגוד האישי?
הנה סיבות אחדות
- תהליך ייצור הבגד היה תהליך ארוך ומייגע (ראו מיד בהמשך).
- תרבות הצריכה הייתה שונה מזו שבימינו קונים רק מה שצריכים …
- לבגד היה תפקיד פונקציונאלי, שימושי (להגן על הגוף משמש, מרוח ומקור).
עשירי העם, כמו בימינו רכשו בגדים כדי להוסיף יופי ונוי להופעתם.
תהליך ייצור הבגד:
הבדים יוצרו מסיבי צומח (פשתן) ומצמר מהחי (צמר כבשים, עיזים).
- ניקוי (לעיתים גם צביעה).
- ניפוץ –היו חובטים את הצמר במקלות עד שהחוטים נפרדו אלה מאלה.
- טווייה– הפיכת הצמר לחוטים, באמצעות מוט עץ המכונה פלך, או
גלגל טווייה, המכונה כישור.
בין עיסוקיה המבורכים של 'אשת חיל' היא גם טוותה חוטים: "יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר
וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶך" (משלי לא, יט). - אריגת הבד בנול.
- תפירה
תמונות להמחשה: תמונות שצילמתי בפרו ובהן שתי נשים משבט האינקה לוקחות חלק בתהליך ייצור של בדים.
מימין – אישה טווה חוטים בפלך.
למעלה משמאל – אישה אורגת בנוּל.
מה כל כך מיוחד בכתונת הפסים של יוסף?
אם רוצים לייפות את הבד ולהוסיף לו דוגמאות הדבר הופך את התהליך לארוך,
מורכב ויקר יותר.
יעקב, באהבתו הרבה ליוסף קנה לו בגד יקר בהרבה מהבגדים שהיו לאחיו.
גם בנות מלך לבשו 'כותנות פסים' – סמל למעמד וליוקרה.
היכן רכשו אריגים ובגדים?
א. הכינו בבית.
ב. קנו בשווקים (בעיקר בסחר חליפין).
ג. בני המעמדות העשירים קנו מסוחרים שהגיעו להודו ואפילו לסין.
הנשים כולן: "אשת חיל".
תארו לעצמכם את האישה מנקה, חובטת, טווה ואורגת, ובין לבין מניקה, מבשלת עובדת בשדה וגם רועה. אז מתי היא צפתה בטלוויזיה, צילמה סלפי, נסעה לסקי…
פעילות
הילדים מתרגלים אריגה.
♥ צרו מסגרת עץ קטנה.
♥ מתחו מלמעלה כלפי מטה (מאונך) חוטי שתי.
♥ הכינו חוטים בצבעים שונים.
♥ הכינו מקל שניתן ללפף עליו חוטים.
♥ העבירו את המקל בין חוטי השתי.
הנה קיבלתם מפית.
שאלות, הערות ותגובות יתקבלו בשמחה.
למעבר לפרק כתב וכתיבה בתקופת התנ"ך לחצו כאן
למעבר לפרק תחבורה ודרכים לחצו כאן
למעבר לפרק ארמונות ובתים לחצו כאן:
למעבר לפרק אירושין ונישואין לחצו כאן
למעבר לפרק לידה וברית מילה לחצו כאן
בחזרה לתפריט הראשי באתר תנ"ך מורשת וחגים לחצו כאן
