אגדות חז"ל: השועל והדגים

החיות פחדו מאד מהשועל, ונזהרו מפניו. לא  מכוחו הרב פחדו, שהרי לא היה חזק כאריה,
לא גבוה כג'ירף, לא ארסי כנחש וגם לא מהיר כצבי. הם פחדו ממנו משום היותו ערמומי. ומשום שהיה משתמש בערמתו להפילם במלכודתו.

יום אחד בשעה שהשועל טייל להנאתו על שפת הנהר, התחילה בטנו לקרקר ולהשמיע קולות של רעב.
ככל שתאבונו גדל, כך התגברו הקרקורים בבטנו.

לפתע ראה דגים מתרוצצים במים. 
חשב השועל: "כבר זמן רב שלא טעמתי טעמו של דג, זו באמת יכולה להיות ארוחת מלכים". 

התיישב השועל על אבן בסמוך למים ושאל את הדגים: 
"היי אתם, לאן אתם ממהרים". 
ענו הדגים: "אנו לא ממהרים, אנו בורחים". 
"בורחים ממי?" שאל השועל. 
"מפני הדייגים שפורשים רשתות ורוצים ללכוד אותנו". השיבו הדגים. 
"אז מדוע שלא תעזבו את המים ותעלו ליבשה?" 
"מההההה????" נדהמו הדגים. 

לא זו בלבד שהשועל היה בעל מחשבות רעות, הוא גם היה שקרן: 
"יש לי רעיון, הקשיבו לי, בואו צאו מתוך המים, ונגור ביחד, אתם ואני, בשלום ובשלווה,
כדרך שגרו אבותי ואבותיכם". 
השועל כבר הרגיש את טעם הדגים בפיו. הנה הם יוצאים לקראתו מן המים,
בלי מאמץ מצדו, רק בזכות חכמתו: 
"לא סתם אומרים שאני החכם מכל החיות". חייך השועל לעצמו.

אלא שאז פרצו הדגים בצחוק גדול: 
"איך זה שאומרים עליך שאתה פיקח שבחיות, והרי אתה טיפש גדול". 
"אני???" נעלב השועל. 
"כן, אתה. בגלל שאתה חושב שאנחנו טיפשים". 
????????? 
"איך חשבת שנצא אליך ליבשה?" גערו הדגים בשועל.
"היבשה מסוכנת עבורנו הרבה יותר מהמים, שם אנו רגילים לחיות".

הדגים המשיכו לצחוק,
והשועל הלך משם בבושת פנים, רעב וזנבו מקופל בין רגליו. 

לקח ומוסר השכל של האגדה 

לעולם אל תזלזלו בחלש ובקטן!! 

הקטן, החלש והשונה יכולים לגבור על החזק והחכם.