תהילים קל – מזמור תפילה

⇐ מעבר לכל פרקי תהילים 

תוכן העניינים בפרק קל

להתרשמות חלקית מתוכני הפרק 
– טקסט ופירושים (חלקי)
– כותרת

למנויים בלבד 
♦  טקסט ופירושים
♦  כותרת
♦  חלק ראשון:  – בקשת סליחה ומחיקת הפשעים
♦  חלק שני  – תקווה וציפייה לישועת ה'
♦  עיצוב אמנותי
♦  סיכום הרעיונות במזמור
♦  שאלות הכנה לבחינה 
 

טקסט ופירושים 
לקבלת הפירושים העבירו את מצביע העכבר על המילים המסומנות

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהֹוָה:
ב אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי:
ג אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד:
להמשך קריאה
 
סוג המזמור – בקשה, תחינה. 
נושא המזמור – המשורר מבקש את סליחת ה'. 
כותרת – "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת"  פסוק א¹.

מבנה המזמור  – המזמור בן שני חלקים: 
חלק ראשון  – בקשת סליחה ומחיקת הפשעים (פסוקים א² – ד). 
חלק שני  – תקווה וציפייה לישועת ה' (פסוקים ה – ח).

חלק ראשון:  – בקשת סליחה ומחיקת הפשעים
פסוקים א² – ד 
להמשך קריאה
 
המתפלל קורא לה' להקשיב לבקשתו: "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהֹוָה".
המילה "מִמַּעֲמַקִּים" מבטאת באופן ציורי, מטפורי, את עומק המצוקה בו נתון המשורר.
אפשר שהמילה מתארת מציאות; לדוגמה: המשורר כלוא בבור, והוא קורא לה' משם.

המתפלל קורא לה' שיאזין לו ברוב קשב: 
"אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי
[אֲדֹנָי] תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי".
התקבולת חסרה כי מילת "אֲדֹנָי" חסרה כביכול בשורה השנייה; היא  נרדפת, כי שתי הצלעות מביעות רעיון זהה. 

בפסוקים ג-ד מתבהרת סיבת הבקשה; המתפלל מבקש מה' להתעלם מפשעיו, לסלוח לו,
כי אין בן אנוש שישרוד במצב כזה: "אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד".
תקבולת כיאסטית/מצליבה משלימה:

אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ

אֲדֹנָי, מִי יַעֲמֹד

הסליחה תאדיר את שם ה' ותגביר את יראת הכבוד של מאמניו כלפיו: "כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא (הפועל ירא= יפחדו)".

חלק שני  – תקווה וציפייה לישועת ה'
פסוקים ה – ח

בחלק זה פותח המתפלל בנימה אישית (פסוקים ה – ו), ומסיים בהיבט לאומי (פסוקים ז – ח). 
תקוות המשורר מיוצגת על ידי הפעלים: 'קוה' ו'יחל'.

קִוִּיתִי יְהֹוָה קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי.
נַפְשִׁי לַאדֹנָי (מיחלת) מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר.

המתפלל מקווה ומיחל לדבר ה', לקשר איתו.
הוא משתמש בדימוי שמעצים את תקוותו. שומרים מחכים בכליון עיניים לבוקר, זמן סיום המשמרת שלהם.  
יותר מצפיית השומרים לסיום המשמרת הלילית שלהם, מצפה המשורר לישועת ה'. 
"מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר"; המם במילת מִשֹּׁמְרִים היא מם היתרו, יותר מ.

בסיום דבריו פונה המשורר/המתפלל לישראל לפנות לה', לקוות לישועתו כי בכוחו להביא טובה וישועה לעם.   

החלק השני פותח בנימה אישית של המשורר המצפה למענה ה': "וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי".
החלק השני מסיים בקריאה לעם, לישראל לקוות לדבר ה': "יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה". 
הפועל 'יחל' יוצר חיבור בין התחום האישי לתחום הלאומי.
המשורר מציע לעם לפנות אל ה' וכך יזכו לסליחה ולגאולה על חטאיהם: "וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנוֹתָיו".

רעיון הגאולה מודגש באמצעות חזרה של הפעל פדה (גאל): 
"יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה כִּי עִם יְהֹוָה הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת:
וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנוֹתָיו". 

החזרה על הפועל פדה יוצרת משחק מילים, לשון נופל על לשון: "פְדוּת", "יִפְדֶּה".

סיכום הרעיונות במזמור 

•  שני יסודות משולבים במזמור: בקשת סליחה מצד המשורר, ומחילה מוחלטת של החטא מצדו של ה'.
•  הסליחה מביאה את האנשים לחוש יראת כבוד כלפי ה'. 
•  קשר הדוק בין היחיד לציבור. המתפלל מייעץ לעם לנהוג כמוהו, כי רק ה' יכול להביא להם גאולה.

שאלות הכנה לבחינה

1. מה מבקש המשורר/המתפלל מה'.
2. הסבירו את הרעיון בפסוק ג: "אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ, אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד".
3. מהן התחושות החזקות שמובעות במזמור זה?
4. הסבירו את הדימוי בפסוק ו.
5. היכן במזמור נוצר המעבר בין ההיבט האישי להיבט הלאומי?

/yeskesem]