שמואל ב פרק ה – דוד מלך על כל ישראל וכיבוש ירושלים

סיכום קצר של שמואל ב פרקים ג – ד

המלכת דוד למלך על כל ישראל
כיבוש ירושלים
חיסול האיום הפלישתי

תוכן העניינים

להתרשמות חלקית מתוכני הפרק 

– פירושי מילים והסברים (חלקי)
– המלכת דוד על כל ישראל
– כיבוש ירושלים מידי היבוסי (חלקי)

למנויים בלבד: 

♦ פירושי מילים והסברים
♦ סיכום, תוכן הפרק
♦ חדש: סרטון מצגות 
♦ המלכת דוד על כל ישראל
♦ כיבוש ירושלים מידי היבוסי 
   – המכשולים בדרך לכיבוש ירושלים
♦ מדוע בחר דוד בירושלים לבירתו?
♦ עיר דוד
♦ התעצמות וצמיחה
   – פיתוח המסחר
   – הפגנת עושר
♦ חיסול האיום הפלישתי 
   – סבב לחימה ראשון
   – סבב לחימה שני ואחרון
♦ שעורי בית ודפי עבודה

האירועים שקדמו לפרק ה 

בפרקים ג-ד מסופר על סכסוך שפרץ בין איש בושת לאבנר בן נר, שר הצבא שלו. 
התוצאה הייתה שאבנר היפנה עורף לאיש בושת. הוא פנה לדוד בהצעה לחבור אליו ביחד עם יתר שבטי ישראל.
בתוך כדי המשא ומתן רצח יואב את אבנר, כנקמת דם על הרג עשהאל אחיו, וגם מפני שחשש שאבנר יכרסם במעמדו, 
אם דוד יציע לו להיות שר צבאו, בתמורה לאיחוד עם שבטי ישראל. 
את המהומה הזאת ניצלו שני אנשים משבט בנימין ריכב ובענא. הם רצחו את איש בושת, יורשו של שאול, בתקווה שדוד יגמול להם על המעשה. דוד הרג אותם.
לבית שאול נשאר צאצא נוסף, פיסח, מפיבושת, שלא היה כשיר למלוכה (עוד נשמע עליו בהמשך).
כך נסללה דרכו של דוד למלוך על כלל ישראל.

פרק ה מספר על המלכת דוד למלך על כל יהודה וישראל, על כיבוש ירושלים והפיכתה לבירת יהודה, על קישרי מסחר והכנעת הפלישתים.

פירושי מילים והסברים

לקבלת הפירושים הניחו את מצביע העכבר על המילים הצבועות כחול.

א. וַיָּבֹואוּ כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל דָּוִד חֶבְרוֹנָה, וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר: "הִנְנוּ עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ. 
ב גַּם אֶתְמוֹל גַּם שִׁלְשׁוֹם, בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ עָלֵינוּ, אַתָּה הָיִיתָה הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא, אֶת יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר יְהוָה לְךָ:
'אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה תִּהְיֶה לְנָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל'". 
ג וַיָּבֹואוּ כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹנָה, וַיִּכְרֹות לָהֶם הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן, לִפְנֵי יְהוָה.
וַיִּמְשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. 
ד בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה דָּוִד בְּמָלְכוֹ. אַרְבָּעִים שָׁנָה מָלָךְ. 
ה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וּבִירוּשָׁלִַים מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה
עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה. 

ו וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלִַים, אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר: "לֹא תָבוֹא הֵנָּה, כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים". לֵאמֹור: לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה. 
ז וַיִּלְכֹּוד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא, עִיר דָּוִד. 

המלכת דוד למלך על כל ישראל

פסוקים א-ה

נציגי השבטים, המכונים 'ישראל' באו לחברון, בירתו של דוד, והציעו לו למלוך עליהם.
וכך הסבירו עצמם:

⇐ אין צורך בשתי ממלכות, כל ישראל, אחים צאצאי אב אחד: "הִנְנוּ עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ".  
⇐ דוד ראוי למלוך על כלל השבטים, כי ניהל את מלחמות ישראל עוד בחייו של שאול.
⇐ מלכות דוד היא רצון ה', והובטחה לו על ידו.

ההסכמה באה לידי ביטוי במעמד כל זקני ישראל ובחתימת חוזה, ברית, שהונח לפני ה', 
כמקובל בכל הבריתות: "וַיָּבֹואוּ כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹנָה, וַיִּכְרֹות לָהֶם הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן, לִפְנֵי יְהוָה".
אחרי כריתת הברית התקיים טקס משיחתו של דוד למלך: "וַיִּמְשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל". 

⊗ סך שנות מלכותו של דוד – אַרְבָּעִים שָׁנָה
⊗ הומלך לראשונה בחברון בהיותו "בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה". 
⊗ משך מלכותו בחברון: "שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים". 
⊗ משך מלכותו  על הממלכה המאוחדת: "שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה". 

כיבוש ירושלים מידי היבוסי 

פסוקים ו-ט
להמשך קריאה..