שופטים פרק א

פרק א תורם להבנת המציאות של ימי השופטים. 
הוא נותן הסבר לשאלת ריבוי מלחמות השבטים בעמי הסביבה בתקופה זו.

אחרי מות יהושע נשארו עדיין חלקי ארץ רבים בידי יושבי הארץ המכונים בשמות כוללים: כנעני ואמורי. 
כל שבט המשיך במלחמות הכיבוש של נחלתו לעיתים באמצעות איחוד עם שבטים אחרים כמו שמעון שהיצטרף ליהודה.
המובלעות הכנעניות האלה גרמו במהלך תקופת השופטים לעימותים צבאיים עם ישראל, וגם להשפעה תרבותית-דתית. 

החיכוך המתמיד ידע עליות וירידות. לעתים כשגברה יד ישראל הם שעבדו את שכניהם במובן של הטלת מס,
ופעמים אחרות השכנים שיעבדו את ישראל ותבעו מהם מיסים.
מצב זה נמשך פחות או יותר עד תקופת המלוכה.

מה עלה בגורלה של האוכלוסיה הכנענית?

הוכחדה או נטמעה בתוך ישראל.

היכן היה מרביתו של היישוב הישראלי?

השבטים התיישבו בעיקר באיזורי ההר, שהיו דלילים בישובים כנעניים, ולכן נכבשו ביתר קלות. 
לעומת זאת שטחים חשובים מבחינה חקלאית ואסטרטגית כמו מישור החוף ועמק יזרעאל נותרו מחוץ לתחום הישראלי.
ישובים מבוססים אלה היו בעלי נשק חדיש, רכב ברזל. לשבטים עדיין לא היה מענה לסוג נשק כזה.

עכסה בת כלב ועותניאל בן קנז

בפרק מוקדש מקום מיוחד לכיבוש קרית ספר המכונה גם דביר. הוא מאפשר הצצה לדרך בה עודדו אנשים לעמוד בראש מבצע צבעי קשה. כלב, נשיא שבט יהודה בתקופת המדבר ואחד האישים החזקים ביותר בשבט, הציע את בתו לאישה לאיש שיכניע את קרית ספר. עתניאל בן קנז נענה לאתגר וכבש את עיר, ובתמורה נתנה לו כלב את בתו עכסה בת כלב לאישה. 
עכסה קבלה מאביה בנדוניה אדמות שאין בהם מים, היא תבעה ממנו אזורי מעיינות והוא נעתר לה.

על המנהג להציע פרס ללוחם על ביצוע מהלך מלחמתי נועז נשמע בסיפורו של יפתח ומאוחר יותר אצל שאול שהציע את בתו לאיש שיכה את הפלישתים.

עדויות סותרות

בפרק דווחו כיבושי ערים כמו ירושלים, עזה אשקלון ועקרון, שמכתובים מאוחרים יותר נלמד שלא נכבשו בתקופה זו.