פרשת השבוע לילדים – בֹּא

מכת הארבה ופסח מצרים

מכת הארבה 

מכת הארבה פגעה קשות בכלכלה המצרית מפני שהארבה אוכל ומכלה את כל הצומח. 
ההשפעה ההרסנית של הארבה על החקלאות נובעת משתי סיבות: 
א.      הארבה מגיע בהמונים והתיאור של התורה שהוא מחשיך ומכסה את הארץ, הוא תיאור אותנטי ואמיתי:
“וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ”. 
ב.      הארבה מתנפל על השדות והיבולים ומחסל כל חלקה טובה של צומח: “וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת
כָּל פְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד, וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם”.

 מכת הארבה ידועה מן ההיסטוריה, וגם בימינו אלה היא מכה בחלקים שונים של העולם. להקות ארבה הגיעו
לנגב שלנו ממצרים, בחורף 2013. 

יש עדויות מתחילת המאה העשרים על מכת ארבה, שהחקלאים נלחמו בה בהכאה על פחים… כיום מדבירים
אותם באמצעות מטוסי ריסוס. 
הנה תמונה אחת שקשורה לענייננו ומנציחה ארבה מעל קהיר בירת מצרים…

תמונות על פשיטות של ארבה מצויות ברשת האינטרנט ותוכלו להינות מהן.

הארבה כדימוי לריבוי בתנ”ך:

המוני המדיינים ובני בריתם שפלשו לעמק יזרעאל, בימי גדעון, מדומים לארבה: “כִּי הֵם וּמִקְנֵיהֶם יַעֲלוּ וְאָהֳלֵיהֶם,
יבאו כְדֵי אַרְבֶּה לָרֹב” (שופטים ו, ה)

כך גם מדמה ירמיהו את המוני חילים הבבלים שיעלו על מצרים: “כִּי רַבּוּ מֵאַרְבֶּה, וְאֵין לָהֶם מִסְפָּר (ירמיהו מו 23).

לפי הנאמר באיוב לט 20 הארבה יוצר רעש רב הדומה לנחרת סוסים.

פסח מצרים

‘פסח מצרים’, המתואר בפרשת בוא (שמות פרק יב) הוא פסח חד פעמי שחגגו בני ישראל, ערב צאתם ממצרים, 
בהבדל מהפסח שאנו חוגגים בכל הדורות מה שנהוג לכנות ‘פסח דורות’, (בהבדלי מנהגים של העדות השונות).

פסח מצרים היה מורכב מפרטים רבים, ומשה קיבל מה’ הנחיות וכללים מדוייקים איך לבצעו.

הנה העשייה המורכבת של פסח מצרים: 

←    ביום 10 בניסן יבחר לו כל ראש משפחה  שה, או עז, בן שנה, שאין בו מום: “שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה  יִהְיֶה לָכֶם
מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים, תִּקָּחוּ”.

←    השה הנבחר צריך להיאכל עד תומו. לכן, אם מכסת האנשים במשפחה אינה מכסה אכילת שה שלם, יצטרפו
אליהם השכנים: “וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת (המשפחה) מִהְיוֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ, בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת: 
אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ…”

←   ביום 14 לחודש ניסן, בין הערביים, כל עדת ישראל ישחטו את השה שלהם: “וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד
אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם”. 

←   מן הדם ימרחו על משקופי הבתים אשר יאכלו בהם: “וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת  וְעַל הַמַּשְׁקוֹף
עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם”.

←   איך ייאכל  השה? “צְלִי אֵשׁ”.

←   עם אלו תוספות? “מַצּוֹת, עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ”

←   לא יותירו ממנו עד בוקר: “וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ”.

←   האכילה תתבצע כשכולם מוכנים לצאת לדרך: מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם.
וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן”. 

 מדוע למרוח דם על משקוף הדלת וסף הדלת? 

• לפי דברי התורה, כדי שה’ יראה את הדם ויפסח על בתי בני ישראל בבואו להכות במצרים:
  “וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם”. 
• הפעולה הזו מוסברת כפעולה מאגית של הגנה. 
  

  יהייה נחמד אם תשאירו תגובה ותשתפו חברים