הערה מקדימה:
אני מתייחסת לאותם סיפורים נבחרים שמתאימים לגיל הרך. לא כל סיפורי התנ"ך מתאימים לגיל זה.
מדוע לספר את סיפורי התורה/תנ"ך לילדים?
♥ הסיפורים מעניינים ומרתקים, והילדים מסוגלים להתחבר אליהם בקלות.
♥ מתאימים לקשב של ילדים בגיל הרך כי הם קצרים, קצביים ומהירים.
♥ העלילה פשוטה, קצרה ומרתקת.
♥ מספר הדמויות מצומצם (בדרך כלל דמות אחת או שתיים).
♥ פערים מרובים, שמאפשרים פיתוח החשיבה והדמיון.
♥ דמויות אנושיות בעלות מעלות וחסרונות, הילדים מזדהים ומפתחים שיפוט ערכי, כן, גם בגיל הרך.
♥ חזרות – הופכות את הסיפור למוכר, ומאפשרות לילדים לשתף פעולה.
♥ מאפשרים חינוך לערכים, שלא בדרך של הטפת מוסר.
♥ מחברים את הילדים למורשת ולשורשים ההיסטוריים.
♥ מאפשרים פעילות חווייתית להטמעת המסרים.
אכן, הסיפורים נהדרים, אבל לספר אותם כלל לא פשוט בשל שתי סיבות עיקריות:
א. שפת התנ"ך קשה להבנה, ושונה מהעברית של ימינו (הקושי להבין את השפה המקראית נובע בעיקר מהתחביר, מנטיית הפועל והזמנים, השונים מאלה המקובלים בעברית שלנו.
גם המילים בחלקן אינן מובנות לקורא בן ימינו.
ב. אורח החיים והמנהגים רחוקים מאד מעולמו של הילד
אז:
איך לספר את סיפורי התורה/תנ"ך לילדים?
איך להפיק את התועלות שציינו למעלה?
חיה שלום,
הצבעת בדיוק מרשים על המאפיינים של סיפורי התנ"ך המאפשרים לנו להעביר אותם לילדים ואפילו לרכים שבהם.
יישר -כוח!