מגילת רות פרק ב – רות מלקטת שיבולים בשדה של בעז

תוכן העניינים

להתרשמות מתכני הפרק

–    פירושי מילים פסוקים א-יב 
–   מצג פסוק א
–   רות דואגת לכלכלת המשפחה 
–   חוק הלקט והשכחה 

למנויים בלבד 

♦  פירושי מילים וביאורים 
♦  סיכום, תוכן הפרק 
♦  מצג פסוק א
♦  רות דואגת לכלכלת המשפחה 
♦  חוק הלקט והשכחה 
♦  בעז, רות והקוצרים
– בעז והנער הממונה על הקוצרים
– הפגישה בין בעז לרות המלקטת
– בעז מעניק הגנה לרות
♦  סיכום יום העבודה הראשון של רות
♦  רות ונעמי בבית
♦  הדמויות בפרק: רות, בעז, נעמי, הנער הממונה על הקוצרים
♦  ערכים בפרק ב
♦  יד ההשגחה 
♦  אמצעים אמנותיים ולשוניים 
♦  אורח חיים ומנהגים
♦  אקטואליה 

פירושי מילים וביאורים

לקבלת הפירושים הניחו את סמן העכבר על המילים המסומנות

א וּלְנָעֳמִי מוֹדָע לְאִישָׁהּ אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ וּשְׁמוֹ בֹּעַז. 
ב וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי: "אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו". וַתֹּאמֶר לָהּ: "לְכִי בִתִּי". 
ג וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה אַחֲרֵי הַקֹּוצְרִים, וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז, אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ. 
ד וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים: "יְהוָה עִמָּכֶם" וַיֹּאמְרוּ לוֹ: "יְבָרֶכְךָ יְהוָה". 
ה וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים: "לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת". 
ו וַיַּעַן הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים וַיֹּאמַר: "נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה, הִיא הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי מִשְּׂדֵי מוֹאָב". 
ז וַתֹּאמֶר: "אֲלַקֳּטָה נָּא וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים". וַתָּבוֹא וַתַּעֲמוֹד מֵאָז הַבֹּקֶר וְעַד עַתָּה זֶה שִׁבְתָּהּ הַבַּיִת מְעָט. 
ח וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת: "הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי, אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר, וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי. 
ט עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן, וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ. וְצָמִת, וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים וְשָׁתִית מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים". 
י וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו: "מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה?". 
יא וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ: הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית  אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ, וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ, וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם.  
יב יְשַׁלֵּם יְהוָה פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו". 

מצג פסוק א 

המידע בפסוק א מרמז לתקופה חדשה בחייהן של שתי הנשים:
"וּלְנָעֳמִי מוֹדָע לְאִישָׁהּ אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ וּשְׁמוֹ בֹּעַז".
בועז, שעוד מעט נשמע עליו היה קרוב משפחה של נעמי מצד בעלה המת, והיה שייך למעמד גבוה: "אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל". 

רות דואגת לכלכלת הבית (פסוקים ב-ג)

בשל מצבן הכלכלי הקשה, יזמה רות הליכה לשדות התבואה, בהם איפשרו לעניים ולשכבות החלשות האחרות של החברה,
ללקט שיבולים: 
וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי: "אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו".
נעמי השיבה להצעה בחיוב: "לְכִי בִתִּי". 

אף שחובה מן התורה לאפשר לעניים ללקט בשדות התבואה. מסתבר שההרשאה הייתה נתונה בידי בעלי השדה,
או הקוצרים. כמו שרות אומרת: "אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו".

מדוע מכנה המספר את הגיבורה שלנו "רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה", וכי איננו יודעים שהיא מואביה?
המספר מדגיש את הזרות שלה כגורם שמקשה עליה, ומעצים את אומץ ליבה.

גם כאן אנו רואים את היחסים הטובים והחמים בין נעמי לרות.
רות מבקשת/מתייעצת עם נעמי, ונעמי מאשרת בכינוי חם: "בִתִּי".

מה עשתה רות בשדה?
היא הלכה אחרי הקוצרים, ואספה שיבולים בודדות, או גרגרים שהשאירו אחריהם.

הגורל/יד ההשגחה הוליכה את רות לשדהו של בועז, קרוב משפחתו של אלימלך ששמענו עליו בפסוק א.