בראשית פרק יח – אברהם, שלושת המלאכים והבשורה על הולדת יצחק

תוכן העניינים

להתרשמות חלקית מתוכני הפרק
 –  פירושי מילים והסברים (חלקית)
–  מצג/מבוא 
–  אברהם מארח את שלושת האנשים 

למנויים בלבד

♦  פירושי מילים והסברים;
♦  סיכום, תוכן הפרק
♦  מצג/מבוא 
♦  אברהם מארח את שלושת האנשים 
♦  אברהם – המארח המושלם
♦  איפיון דמותו של אברהם בפרק
♦  חֶמְאָה וְחָלָב עם העגל רך?
♦  הבשורה על הולדת יצחק 
♦  האם אברהם מודע לכך שהוא מארח מלאכי אלהים?
♦  מהו, מלאך
♦  החלטת ה’ להעניש את סדום ועמורה
♦  אברהם בניהול משא ומתן עם ה’ על הצלת סדום ועמורה
♦  גמול – שכר ועונש
♦  מערכת היחסים בין ה’ לאברהם בפרק יח

שימו לב: בפרק יז שינה ה’ את שמותיהם של אברם ושרי; מעתה הם מכונים אברהם ושרה.

פירושי מילים והסברים

לקבלת הפירושים הניחו את מצביע העכבר על המילים המסומנות

א וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא, וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:  
ב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:  
ג וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ: 
ד יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ:  
ה וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ, כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם    וַיֹּאמְרוּ: כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:
ו וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת:  
ז וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ:

בפרק יח שני נושאים:

אברהם, שלושת המלאכים והבשורה על הולדת יצחק.
אברהם במשא ומתן עם ה’ על הצלת סדום ועמורה.

מצג, מבוא

פסוק א¹: “וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא” 

ה’ נגלה לאברהם: “וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה”. 
איך נתגלה ה’?
באמצעות שלושה שליחים.
או:
ה’ עצמו היה אחד השליחים.

ה’ נגלה לאברהם במקום שבתו באלוני ממרא שליד חברון.
“וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא”. 
זכרו:
הפעל ראה בנפעל (כמו בפסוקנו) וַיֵּרָא = פירושו התגלות אלהים.
הפעל ראה בבניין קל וַיַּרְא (פסוק ב) = פירושו ראה.

בשעת ההתגלות ישב אברהם בפתח אהלו, והשעה הייתה שעת צהריים חמה: 
פסוק א2: “וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם”.

אברהם מארח את שלושת האנשים

פסוקים ב – ח

אברהם היושב בפתח אהלו, הבחין לפתע בשלושה אנשים עומדים בסמוך אליו: 
“וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו”. 

אברהם רץ לקראתם, השתחווה ובלשון מנומסת הזמין אותם להתארח אצלו:
“וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה”.
“וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ”.

אברהם הציע לאנשים מעט מים לרחיצת הרגלים, מנוחה בצילו של העץ ופת לחם לאכול: 
 “יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם”.

האנשים קיבלו את ההצעה: “וַיֹּאמְרוּ: כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ”.

מאותו הרגע התחיל אברהם לפעול בנמרצות ובמהירות.

א. מהר לאהל שרה והאיץ בה להכין מאפים מקמח סולת:
“וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת”. 

ב. מהר אל עדריו, בחר בעגל רך וטוב, ונתן לנערו להכינו:
“וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר (הנער) לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ”: 

ג. לקח חמאה וחלב את העגל העשוי, הגיש לאורחים, ועמד לשרתם בעת שאכלו: 
וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ”

אברהם – המארח המושלם