אהבת יעקב לרחל – מעובד לילדים (בראשית כט)

בקרוב סרטון מצגות, מאוייר, מנוקד ומושמע

מה בפרק? 
מנהגים והווי חיים הקשורים בסיפור. 
הסיפור “אהבת יעקב לרחל” מעובד לילדים. 
שיחה עם הילדים בעקבות הסיפור. 
פסוקי התורה המצוטטים משולבים באותיות מובלטות. 

הסיפור: אהבת יעקב לרחל (בראשית כט)

כשנודע לעשיו שיעקב, אחיו, קיבל במרמה את  ברכת אביהם, הוא החליט לנקום בו ולהענישו.
רבקה שמעה על כוונת עשיו, והתחננה בפני יעקב שיברח אל אחיה, לבן, שגר בחרן הרחוקה: “בְנִי שְׁמַע בְּקֹולִי וְקוּם בְּרַח
לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה, וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ (עד שירגע כעסו של אחיך).

יעקב שמע לקול אמו, ויצא לדרך במקלו ובתרמילו.

 

הדרך הייתה ארוכה וקשה. לפעמים היה קר, ולפעמים חם מדי, אם לא
מצא מקום לינה, היה ישן בשדה, והיו ימים שגם לא היה לו מה לאכול.

אחרי ימים רבים הגיע יעקב אל באר שהייתה מכוסה באבן גדולה, גדולה,
ושלושה עדרי צאן רבצו לידה.

 

פנה יעקב לרועי הצאן: “אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם?”
ענו לו הרועים: “מֵחָרָן אֲנָחְנוּ”. 
התרגש יעקב והבין שהוא קרוב לבית דודו: “הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר?”
השיבו הרועים: “יָדָעְנוּ, כן, כן אנו מכירים אותו”. 
המשיך יעקב לשאול בדאגה: “הֲשָׁלוֹם לוֹ? האם הוא ומשפחתו בריאים?”
 “שָׁלוֹם ללבן”, ענו הרועים:  “וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן”.

בזמן שרחל התקרבה שאל יעקב את הרועים מדוע הם נאספים ליד הבאר בשעה כה מוקדמת,  ומדוע אינם משקים את הצאן
וחוזרים לשדה: “וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, לֹא עֵת הֵיאָסֵף הַמִּקְנֶה. הַשְׁקוּ הַצֹּאן, וּלְכוּ רְעוּ“. 

הרועים נאנחו והסבירו: “בגלל האבן העצומה, שמונחת על פי הבאר, היא כה
כבידה עד שאנו נאלצים לחכות עַד אֲשֶׁר “יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר”.

בעוד שיעקב שוחח עם הרועים: “וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ, כִּי רֹועָה הִיא“. התרגשותו של יעקב גברה: 
“וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ”,
ירדה עליו רוח גבורה. הוא ניגש אל האבן הגדולה שחסמה את פי הבאר,
וגלל אותה בכוחות עצמו…ללא עזרת הרועים האחרים.

אחרי שהסיר את האבן הכבדה, חזר יעקב אל הבאר, שאב מים והישקה את
“צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ”. 
כשסיים, ניגש אל רחל הנדהמת נישק אותה והתחיל לבכות. 
כשנירגע, הוא גילה לרחל שהוא בן דודתה, רבקה, אחות לבן אביה.

כששמעה רחל את דברי יעקב, היא רצה לבשר לאביה, שמיהר אל הבאר לקראת יעקב, חיבק ונישק לו, וגם הזמין אותו
להתארח בביתם.

יעקב לא ישב בחיבוק ידיים בבית לבן, הוא לא התבטל ולא התפנק. הוא עבד קשה, עד שיום אחד אמר לו לבן: 
“הרי אתה בן אחותי, כאח לי, זה לא הוגן שתעבוד ללא שכר: ‘הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ?'”

ידע יעקב שללבן שתי בָנוֹת: “שֵׁם הַגְּדֹולָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל,  וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת, וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה“.
ואת רחל הקטנה אהב יעקב מאד מאד, וכך הוא השיב ללבן: “אעבוד שבע שנים ובתמורה תיתן לי את רחל הקטנה לאישה:
‘אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה’“.

לבן הסכים, איזו הצעה נדיבה…

וכך אמנם היה. יעקב רעה את צאן לבן במסירות ובאחריות במשך שבע שנים. הוא עבד בשמחה, כי ידע שכאשר יסתיימו
שבע השנים, הוא יישא לאישה את רחל האהובה. הימים הרבים חלפו במהירות והיו “בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹותָהּ”
(בגלל אהבתו לא הרגיש יעקב איך עובר הזמן).

סוף סוף הגיע יום החתונה. יעקב היה שמח ומאושר. הנה, מגיע היום שלו חיכה וציפה.
לבן ערך סעודה ומשתה גדול לכל אנשי המקום.

ואז… בבוקר שלמחרת מסיבת החתונה…כשהתעורר יעקב משנתו, הוא ראה שבמקום רחל
אהובתו שוכבת במיטתו, אחותה הבכורה לאה.

 

יעקב ספק כפים, וצעק: “אוי לי, איך קרה הדבר?”

מה יכול היה יעקב לעשות? עכשיו לאה היא אשתו.

כעס יעקב על לבן: “מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי? הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, שבע שנים כל כך קשות וארוכות! וְלָמָּה רִמִּיתָנִי??? “

לבן כלל לא התרגש וכך ליעקב הוא השיב: “כך נהוג אצלנו, קודם משיאים את הבכורה, ורק אחר כך את הצעירה. אם תתחייב
לעבוד עבורי שבע שנים נוספות, תקבל את רחל בתי הקטנה”.

ויעקב שכל כך אהב את רחל, לא ויתר. הוא נכנע לתנאים של לבן, והסכים לעבוד שבע שנים נוספות. 
אז נתן לו לבן את רחל היפה לאישה, שהייתה לתמיד אשתו האהובה. 

מנהגים והווי חיים המשתקפים בסיפור

רחל הרועה
העובדה שלבן הפקיד בידיה את הצאן מלמד שהייתה אחראית ולא פחדנית.
בנות יצאו עם העדרים למרעה, עוד בהיותן ילדות. 
באותם ימים, ילדים עזרו בכל עבודות הבית, בעבודה בשדה, במרעה ובבית (אין בית ספר, איזה כיף!!!).

נישואין 
באיזה גיל התחתנו?

כשילדות הראו סימני בגרות (יכלו להיכנס להריון), ניתן היה לחתנם.
אבל עוד בהיותן ילדות, אפילו תינוקות, כבר ייעדו אותן ההורים לחתן מסויים.

האישה הייתה נקנית בכסף (או בשווה כסף), המכונה ‘מוהר’, אותו נתן החתן לאבי הכלה. 
ליעקב לא היה כסף ורכוש (הוא הרי ברח מביתו במקלו ובתרמילו), ולכן שילם עבור רחל בעבודה כרועה של צאן אביה.

ריבוי נשים
באותם ימים יכלו אנשים לשאת נשים אחדות. מספר הנשים היה תלוי ביכולת הכלכלית של האדם. עשיר יכול היה לקחת נשים רבות, שהרי קונים אותן בכסף.

היו נשים ‘חשובות’ ואחרות פחות – פילגשים (הגר, פילגש שרה; בלהה פילגש רחל; זלפה פילגש לאה). הפילגשים גם הן ילדו ילדים לאדון.

באר מים
באותם הימים לא היו מים זורמים בבתים. את המים לצורכי הבית והעדרים שאבו ממי באר ומעיינות.

הבארות היו מסומנים וכך ידעו לאלו משפחות הן שייכות.
בגלל החשש מגניבת מים הניחו אבנים גדולות על פי הבאר למנוע גישה של זרים. 

איך הישקו את העדרים?

את המים שאבו בדליים, ומלאו בהם את השקתות (סוג של תעלות בנויות), ומתוכן שתו עדרי הצאן.

שיחה ופעילות עם הילדים

♠  מדוע בכה יעקב כשפגש ברחל? 
שאלה מקדימה: מתי אנחנו בוכים? 
יעקב שהה בדרך ימים רבים, רחוק מביתו, מתגעגע לאימו וכשהוא פוגש ברחל, בת דודו הוא מתרגש, שמח, וגם רווח לו שהדרך הקשה הסתיימה.

 ♠  מה דעתכם על המעשה של לבן?
מה הייתם אומרים לו?

♠ המחזה:  יעקב, הרועים ורחל ליד הבאר. יעקב: “אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם?” הרועים: “מֵחָרָן אֲנָחְנוּ”.  יעקב: “הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר?” הרועים: “יָדָעְנוּ, כן, כן אנו מכירים אותו”.  יעקב: “הֲשָׁלוֹם לוֹ? האם הוא ומשפחתו בריאים?” הרועים: “שָׁלוֹם ללבן, וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן”. רחל מגיעה, יעקב מסיר את האבן מעל פי הבאר, משקה את הצאן, מחבק את רחל ובוכה

 

יהייה נחמד אם תשאירו תגובה ותשתפו גם אחרים

 

בחזרה לתפריט הראשי לחצו כאן

 

: