אגדות חז”ל: חלב לביאה

חלב לביאה

יום אחד חלה מלך פרס במחלה קשה. כל רופאי הממלכה בדקו אותו ולא מצאו תרופה הולמת עבורו.
אחרי דיונים רבים והתייעצויות הגיעו המומחים למסקנה שרק חלב לביאה יביא למלך מרפא . 

חלב לביאה???? 
איך אפשר בכלל להשיג חלב לביאה? 
איך ניתן להתקרב ללביאה מניקה, הרי היא שומרת
על גוריה, ולא תאפשר לאף אחד להתקרב אליה!

המלך המיואש פנה לעבדיו ולרופאיו ושאל: “מי ילך
ויביא לי חלב לביאה?” 
הייתה דממה….אף אחד לא היה מוכן להסתכן. 
לפתע קפץ אחד הרופאים וקרא: “אני אלך!!!” 
הסתכל המלך על האיש ושאל בעצב: “ספר לי מה בכוונתך לעשות?, איך אתה מתכונן להשיג את החלב?” 
והאיש ענה: “אדוני המלך, תן לי עשר עיזים, ואביא לך חלב לביאה”. 
המלך הסכים, וכי הייתה לו ברירה?

לקח הרופא הצעיר את עשר העיזים, ויצא ליער
לחפש אחר עקבותיה של לביאה מניקה. 
לפתע, הבחין מרחוק, בתוך סבך העצים והשיחים בלביאה שמניקה את שני גוריה. 
כשהלביאה חשה בזר המתקרב, היא קמה בדריכות כדי להגן על גוריה, אבל אז השליך

הרופא הצעיר עז אחת לכיוון שלה, והתרחק במהירות. הוא הספיק לראות איך הלביאה
הרעבה, התנפלה על העז, ואכלה אותה.

ביום השני, כשראתה הלביאה את האיש מתקרב, היא שוב נעמדה ונדרכה להגן על ילדיה, הוא התקרב מעט יותר,
והשליך לעברה את העז השנייה. הלביאה אכלה את העז, נשכבה על צידה והמשיכה להניק את גוריה.

ביום השלישי, הרופא התקרב צעד נוסף אל הלביאה, והשליך לעברה את העז השלישית. 
בכל יום הוא התקרב  מעט יותר, והמשיך להשליך לעברה את העזים הנותרות.

וכך הגיע היום העשירי, והרופא שלנו כבר יכול היה להתקרב אל הלביאה, שהכירה אותו, בטחה בו, ואפילו שמחה לקראתו.
היא הרשתה לו ללטף אותה, וכך הוא הצליח לחלוב אותה ולמלא כד קטן, שהביא עימו, בחלב שלה.

לקח האיש את הכד והתחיל את דרכו בחזרה לארמון המלך. כשהתעייף, נשכב בשדה, נרדם וחלם חלום. ומה ראה הרופא
הצעיר בחלומו?

מהומה גדולה. כל האיברים רבו אלה עם אלה, וכל אחד מהם טען בעוז, שהוא האיבר הכי חשוב, ובזכותו, ורק בגללו
השיג האיש את החלב. 
הרגלים קראו: “אין בכל האיברים כמונו, שאלמלא הלכנו לא יכול היה האיש הצעיר להביא חלב”. 
הידים טענו: “אין כמונו, שהרי אנו נשאנו את החלב”. 
העיניים הסבירו: “אנו חשובות פי כמה! שאלמלא הראנו לכם את הדרך אל הלביאה, איך יכולתם למלא את המשימה?” 
התפרץ הלב וקרא: “אני עולה על כולכם, אני הוא זה שנתתי לכם את החכמה, איך לטפל בלביאה”. 
לבסוף אמרה הלשון: “אני הטובה מכולם, שאלמלא הדיבור שאני אחראית עליו, מה הייתם עושים?”

לעגו האיברים ללשון וקראו לעברה: “קטנה שכמותך, יושבת במקום חושך ואפלה, אפילו עצם אחת אין בך! איך את
מעיזה?”

ענתה הלשון: “יום יבוא ותראו עד כמה אני חשובה ומועילה”.

התעורר האיש ומיהר אל ארמון המלך.         

שמח המלך לקראתו: 
“נו??? קרא בציפייה גדולה. 
“הבאתי לך חלב של כלבה”, השיב האיש. 
נעלב המלך, כעס מאד וציווה לתלותו.

כל הדרך אל עץ התליה רעדו האיברים מפחד. 
לפתע דברה הלשון ושאלה: “רוצים שאציל אתכם? אם אעשה כן, האם תודו שאני נעלה וחשובה מכולכם?” 
מהרו האיברים להשיב: “כן, כן”.

פנתה הלשון לתליינים: “דבר סוד לי אל המלך, השיבו אותי אליו מיד”.

כשהוחזר לארמון שאל האיש את המלך: “אדוני המלך מדוע ציווית לתלות אותי?” 
השיב המלך: “מפני שהבאת חלב כלבה!!!”. 
הרגיע הרופא הצעיר את המלך ואמר: “שְתה אדוני המלך ותבריא, הבאתי לך בדיוק את מה שביקשת, ודע לך אדוני
המלך, שיש כאלה הקוראים ללביאה, כלבה”.

לקחו רופאי המלך את החלב, בדקו אותו, והסכימו שהחלב הוא באמת חלב של לביאה. 
הזדרז המלך לשתות ונרפא ממחלתו הקשה.

התביישו האיברים ואמרו ללשון: אנחנו באמת מצטערים. עכשיו אנחנו מבינים, שאת אמנם קטנה, אבל מאד מאד חשובה.

חלב לביאה – מוסר השכל

• גם החלש יכול (האדם מול הלביאה, הלשון מול יתר האיברים). 
• אל תשפטו את הזולת לפי הגודל, הגובה והמשקל! 
• היו ענווים וצנועים. 
• לעולם אל תאמר מראש: אי אפשר, לא יכול. (ראו איך מצא הרופא דרך להתקרב אל הלביאה). 
• תנאי לכל עשייה: חשיבה. 
  חשבו היטב על כל מה שיוצא מהפה, כי: מוות וחיים ביד הלשון. 

מדע וידע 
קדמונינו חשבו שהלב הוא מקור החכמה. מה אנו יודעים היום על תפקידו של הלב? 
מה אנו יודעים כיום על מי שאחראי בגופנו על הפעלת האיברים?  

למעבר לדף הבית לחצו כאן