בראשית פרק כד – שיעור 3

• פרק כד מיועד להוראה וללימוד בכיתה ג.
• ללימוד פרק כד בכיתות גבוהות ובחטיבה העליונה היכנסו לקישור כאן.

הפרק ו/או חלקים ממנו ניתנים להקרנה על לוח.

פרק כד יילמד בשלושה שעורים

שעור 1: שליחותו של עבד אברהם פסוקים א – י למעבר לשיעור הראשון
שעור 2: המפגש בין העבד לרבקה ליד המעיין פסוקים יא – לא. למעבר לשיעור שני 
שעור 3: הצעת נישואין; רבקה ויצחק פסוקים לב – סא

תוכן העניינים

•  הצעת נישואין
•  טקסט ופירושים
•  סיכום, תוכן
•  השתלשלות האירועים בבית רבקה
•  יצחק ורבקה
•  סיום
•  נישואין בתקופת התנ”ך
•  סיכום, הדמויות בפרק כד
•  עבד אברהם
•  רבקה
•  שאלות לסיכום פרק כד (שלושת השיעורים).
•  פעילות

הצעת הנישואין

טקסט ופירושים

לקבלת הפירושים הניחו את מצביע העכבר על המילים המסומנות. 

פסוקים לב – סא

לב וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה, וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים, וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ: 
לג וַיּוּשָׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל, וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי, וַיֹּאמֶר דַּבֵּר: 
לד וַיֹּאמַר: עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי: 
לה וַיהֹוָה בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד, וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים: 
לו וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן לַאדֹנִי אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ: 
לז וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי ישֵׁב בְּאַרְצוֹ: 
לח אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי: 
לט וָאֹמַר אֶל אֲדֹנִי אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי: 
מ וַיֹּאמֶר אֵלָי: יְהֹוָה אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי: 
מא אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי כִּי תָבוֹא אֶל מִשְׁפַּחְתִּי, וְאִם לֹא יִתְּנוּ לָךְ וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי: 
מב וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן וָאֹמַר יְהוָֹה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם יֶשְׁךָ נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ”.  
מג הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וְהָיָה הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב, וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ: 
מד וְאָמְרָה אֵלַי גַּם אַתָּה שְׁתֵה, וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, הִיא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֹכִיחַ יְהוָֹה לְבֶן אֲדֹנִי: 
מה אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ, וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתִּשְׁאָב וָאֹמַר אֵלֶיהָ: הַשְׁקִינִי נָא: 
מו וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ מֵעָלֶיהָ וַתֹּאמֶר שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה, וָאֵשְׁתְּ וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה: 
מז וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ וָאֹמַר בַּת מִי אַתְּ? וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל בֶּן נָחוֹר אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ מִלְכָּה, וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ: 
מח וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָֹה וָאֲבָרֵךְ אֶת יְהוָֹה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ: 
מט וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל 
נ וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵיהוָֹה יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב .
נ וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ: מֵיהוָֹה יָצָא הַדָּבָר
נא הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ, קַח וָלֵךְ, וּתְהִיאִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה:
נב וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לַיהוָֹה: 
נג וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה וּמִגְדָּנֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ: 
נד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ, וַיָּלִינוּ וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי:
נה וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ: 
נו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי, וַיהוָֹה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי, שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי: 
נז וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָה וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ: 
נח וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה? וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ: 
נט וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת מֵנִקְתָּהּ וְאֶת עֶבֶד אַבְרָהָם וְאֶת אֲנָשָׁיו:
ס וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ: אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה, וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שׂנְאָיו:
סא וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ:

סיכום, תוכן

פסוקים לב – סא

בבית משפחת רבקה הגישו ארוחה, אך העבד סירב לאכול עד שיסביר למשפחה את סיבת בואו. 
הוא הציג עצמו כעבדו של אברהם. סיפר על עושרו הרב של אדונו, על הבן שנולד לו לעת זקנת אמו, ועל כך שבן זה עתיד לרשת את כל רכושו של אברהם.
העבד סיפר על השבועה שנשבע לאברהם ללכת לארץ מולדתו ולהביא משם אישה לבנו. הוא גם סיפר על האות שביקש מאלהים לסייע לו בבחירת הנערה לבן אדונו, ועל פגישתו עם רבקה שנהגה בדיוק בהתאם לאות שביקש מה’. 
העבד שאל אם המשפחה תסכים לנישואים עם בן אדונו, האב והאח השיבו בחיוב, והסבירו שזיווג זה הוא רצון אלוהים, לכן לא יתערבו לטוב, או לרע. 
אז הוציא העבד כלי כסף וזהב, בגדים לרבקה וגם מזון משובח ופירות מעולים לאחיה ולאמה.
כשמשפחת הכלה בקשה לעכב את הנערה למשך שנה או עשרה חודשים, התחנן העבד לחזור במהירות לבית אדונו, אברהם.
המשפחה קראה לרבקה לשאול לדעתה והיא השיבה בחיוב.
אחרי שמשפחתה ברכה את רבקה היא יצאה לדרך מלווה במינקת שלה ובחמש נערותיה, שפחותיה.

השתלשלות האירועים בבית רבקה

העבד סירב לאוכל לפני שיסביר את מטרת בואו.
בסיום דבריו הוא שאל אם יסכימו לנישואי רבקה ליצחק.
 ⇓
בתואל, האב, והאח לבן השיבו בחיוב.
 ⇓
העבד העניק מתנות למשפחה: “כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה, וּמִגְדָּנֹת (מיני מזונות ופירות משובחים מארץ כנען) נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ”.
 ⇓
למחרת היום ביקש העבד לצאת לדרך בחזרה לבית אברהם: “וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר וַיֹּאמֶר: שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי”.
 ⇓
האמא והאח ניסו לעכב את עזיבת רבקה לתקופה של עשרה חודשים ואפילו שנה.
 ⇓
העבד התעקש שלא להתעכב, הוא רצה להשלים את משימתו ולשוב לאדונו:
“וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי, וַיהוָֹה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי, שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי”.
 ⇓
האמא והאח בקשו את הסכמתה של רבקה: “נִקְרָא לַנַּעֲרָה וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ”.
 ⇓
לשאלה: “הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה”?
רבקה השיבה ללא היסוס: “אֵלֵךְ”.
רבקה הביעה נכונות נחרצת ללכת ללא עיכוב עם האיש.
 ⇓
רבקה יצאה לדרך מלווה בברכת משפחתה במיניקתה ובנערות משרתות.

מעניין לדעת בימי התנ”ך עברה האישה לגור בבית בעלה, בצמוד למשפחתו, האישה נחשבה רכושו של הבעל, ככל חפץ נרכש. החתן שילם לאבי הכלה תמורתה, התשלום נקרא מוהר.

 

ממה ניתן להסיק שמשפחתה של רבקה הייתה אמידה ומבוססת כלכלית?

א. הייתה להם יכולת לאכסן במתחם המגורים שלהם את העבד, האנשים הנלווים והגמלים, ולהאכיל את כולם.
ב. המינקת והנערות שיצאו עם רבקה הן עדות למצבה הכלכלי הטוב של המשפחה. שפחה, היא רכוש שעולה כסף.

מדוע שלחו עם רבקה את מיניקתה ואת נערותיה?

משפחתה של רבקה מוכיחה למשפחת הבעל שאינה שולחת אותה בידיים ריקות.
נשים אלה תדאגנה לה, היא גם לא תחוש בודדה בדרך החדשה. 

יצחק ורבקה

טקסט ופירושים 

פסוקים סב – סז
סב וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי  וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב: 
סג וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים: 
סד וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק, וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל: 
סה וַתֹּאמֶר אֶל-הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ? וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי, וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס: 
סו וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה: 
סז וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ:

סיום 

השיירה החוזרת פגשה את יצחק בשעה שיצא לשוח בשדה. רבקה ראתה אותו מרחוק, והעריכה שהוא האיש המיועד לה;
היא קפצה ממושבה שעל גב הגמל, וכשהבינה שאכן זה יצחק, כיסתה בצניעות את ראשה בצעיף.
העבד דיווח ליצחק על המסע שלו. יצחק הביא את רבקה לאהל אמו, שרה, לקח אותה לו לאישה,
ובאהבתו אליה מצא ניחומים על מות אמו. 

נישואין בתקופת התנ”ך בימים הקדומים, נישואין התבצעו ללא ברכת רב, וללא רישום ברבנות. אחרי הסכם משפחתי, נלקחה האישה לבית הבעל, וקיום יחסי המין ביניהם נתן ביטוי להיותם גבר ואישה.  לקיחת רבקה לאהל אמו והביטוי: “וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה”. מבטאת את העיקרון הזה. אפשרי והגיוני שגם ערכו משתה חתונה.

 

סיכום, הדמויות בפרק כד

שתי הדמויות המרכזיות עבד אברהם ורבקה מתוארות בשתי דרכי איפיון: איפיון ישיר ואפיון עקף.

איפיון ישיר – המספר מפרט באופן ישיר את תכונותיה של הדמות. 
איפיון עקיף – תכונות הדמות נלמדות בעיקר ממעשיה, דיבורה ובדרך שהיא משתקפת מעיני הדמויות האחרות.

המספר המקראי נוקט ברוב המקרים בדרך ההתרשמות העקיפה.

עבד אברהם

המספר מדווח על העבד: “עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ”. 
עבד אברהם ניהל את כל משק ביתו של אברהם; אברהם כידוע היה עשיר, מכאן ניתן להסיק שסמכויותיו
של העבד היו נרחבות.
אברהם היה קשור לעבדו, ובפרק יז הוא מציין שאם לא יוולד לו בן משלו, העבד, המכונה שם אליעזר, יירש אותו.
העבד מכונה ‘זקן הבית’, ויותר משהו מראה על גילו, הוא מראה על ניסיון החיים שלו, ועל חוכמתו.

בחלק הנוכחי של הפרק מסתבר עד כמה היה העבד ראוי לכך שאברהם בטח בו וסמך עליו.
הוא דבק במשימתו, וסירב להינות מהסעודה הראשונה שהוצעה לו אחרי מסעו הארוך והמייגע לפני שהסביר למארחיו את מטרת בואו.
הוא נהג בחכמה כשהזכיר את עושרו של אברהם ואת העובדה שיצחק יירש את כל העושר הזה. כך ניסה לשכנע את המשפחה להסכים לנישואין.
וכשהמשפחה ניסתה לעכב אותו בביתם, להמשיך להתארח, הוא סירב להתעכב, האיץ בהם לשלוח אותו לאדונו.

רבקה

על אופיה של רבקה דיברנו בשני השיעורים הקודמים.
בקטע שלפנינו נראה תכונות נוספות שלה.
כשהמשפחה רצתה לעכב את יציאתה, היא השיבה בנחרצות “אֵלֵךְ”.
רבקה, אמיצה ונועזת היא יצאה לדרך לא נודעת, והדבר מלמד על מידת הרפתקנות.

כשראתה את יצחק מרחוק, קפצה מגב הגמל זריזה ומהירה, בדרך כלל הירידה מגב הגמל
מתבצעת כשהוא כורע על ברכיו.
כשנודע לה שמדובר ביצחק התכסתה בצניעות בצעיף.

שאלות לסיכום פרק כד (שלושת השיעורים)

1. ציינו מספר תכונות בולטות של רבקה.
2. כתבו סיכום של תכונותיו הבולטות של עבד אברהם.
3. מה ניתן ללמוד מהעובדה שבואה של רבקה הביא נחמה ליצחק אחרי מות אמו?

פעילות נוספת 
• אלו עצות הייתם נותנים לרבקה לקראת בואה לארץ החדשה.
• מה לדעתכם הרגישה רבקה כשעזבה את משפחתה (אל תשכחו, היא לא יכולה לקחת מטוס או רכבת ולקפוץ לביקור אצל הוריה). • • • כתבו הזמנה למשתה החתונה של יצחק ורבקה וקשטו אותה.
• כתבו ברכות לזוג הצעיר.
•  כתבו דיאלוג דמיוני שהתרחש בין רבקה לאמא שלה, אחרי בקשת הנישואין.
•  ציירו בתמונות בהמשכים את עלילת הסיפור בפרק כד.
•  ההכנות למשתה הנישואין של רבקה ויצחק. ערכו רשימה (ככל העולה בדמיונכם).